חיים פשוטים – איך נפשט את חיינו

הפילוסוף היווני, דיוגנס, חי בתוך חבית. כאשר אלכסנדר מוקדון, הכובש המהולל, הגיע לעירו, ניגש אל הפילוסוף, והציע לתת לו את כל מבוקשו. דיוגנס, בתגובה, ביקש שיזוז טיפה הצידה, כדי שלא יסתיר לו את השמש.

דיוגנס ואלכסנדר

 רובנו מעדיפים מגורים מרווחים יותר מחבית, ונדרשים למעט יותר מאשר רק אור שמש. ועם זאת, בין חברת הצריכה המודרנית שלנו, בה המוטיב המרכזי בחיינו הוא לעיתים קרובות הצורך לצרוך, עוד ועוד, לבין הדוגמא של דיוגנס, ניתן אולי למצוא שביל ביניים, מסלול מעט יותר שפוי. אם נביט אחורה, אל אבות  אבותינו, הרי שנגלה שהם חיו חיים פשוטים ביותר, ועם זאת כאלו שדאגו לכל מחסורם. תרבותם, כפי שכינה זאת החוקר Marshall Sahlins היתה "חברת השפע המקורית". תרבויות של ציידים לקטים, אף בימינו, עוסקות במשך רוב השנה באיסוף והכנת אוכל רק במשך 20 שעות שבועיות, ושאר הזמן מוקדש לבילוי משותף, למוזיקה, סיפורי סיפורים ושאר הנאות החיים. עם זאת יש להם תפריט מגוון שיכול לכלול עד 200 סוגי צמחים שונים.

בית לדאקי

עם המעבר לתרבות החקלאית, כפי שמתעד החוקר ג'ראד דיאמונד, וכפי שמסופר בצורה ציורית בספר "ישמעאל", החלו אנשים לצרוך מעבר לצרכים הבסיסיים שלהם, לצבור רכוש, והחל המרוץ אחר כמה שיותר דברים. ומכאן החל כמובן גם הרצון לחזור לחיים פשוטים ונטולי דאגות – ראה מקרה דיוגנס שלעיל, כמו גם האמרה התנ"כית – " מרבה נכסים, מרבה דאגה".

אולם למרות אזהרה מפורשת זו, הרי שבני אדם לא רק שלא המעיטו בנכסיהם, אלא המשיכו לבקש עוד. במשך כל שנות ההיסטוריה היו תנועות רבות שביקשו לחזור אל הפשטות, כמו האיסיים בישראל, טאויסטים בסין, נזירים וכתות למיניהם. במאה ה 20 קיבלה תנועה זו שם – Simple Living, חיים פשוטים (שם אחר הינו Voluntary Simplicity - פשטות מרצון). השם עצמו ניתן כבר ב 1930, אך בשנים האחרונות, ביחד עם התגברות הצריכה, המרוץ חסר הסוף אחר מוצרים שמתכלים ומתחלפים בקצב הולך וגובר (כמו המלכה מאליסה בארץ הפלאות, שרצה בכל הכח רק כדי להשאר במקום), עולה לו, בשקט, קול אחר. קול שקורא לעצור לרגע, להביט סביב, ולהתרכז בדברים החיוניים באמת, בבריאות שלנו, באושר וסיפוק מהחיים, בחיבור אל הטבע, אל העולם.

אין זו קריאה לשרוף את כל המכשירים ומכונות ולחזור לחיות כציידים לקטים – בעולם של כמעט 7 ביליון בני אדם, זו כנראה גישה בלתי אפשרית, גם אם רצינו לעשות זאת. אולם בהחלט ניתן למצוא שביל ביניים, בו אנו מתנהגים בצורה יותר שפויה בתוך העולם בו אנו חיים. אזכיר בהקשר זה 2 דוגמאות – הטענה שלו תושבי ארה"ב היו מורידים ב 20% בלבד את צריכת הבשר, היה ניתן להאכיל את כל רעבי העולם, כמו גם הטענה שלו 10% מתקציב הפרסום השנתי העולמי היה מופנה לטיפול בעניי העולם, היה ניתן לפתור את הרעב.

מדורה

אנו לא יכולים לפתור את בעיות העולם כולו, אך ברוח הססמא “Think globally, act locally”, הרי שנוכל להשפיע על החיים שלנו, ובמידת מה גם על האנשים שמסביבנו, ומתוך פעילות מקומית זו להיות חלק מהתהליך שעובר העולם כולו.

בהמשך אנסה לתת מעט טיפים מעשיים לשינוי אורחות החיים, אך אתחיל בעצה שניתנת לכל מתכנן פרמהקלצ'ר מתחיל – לפני שאתה ניגש לתכנן משהו, קח ערסל, תשכב לנוח ותתבונן במה שקורה מסביב. מתוך ההתבוננות תבוא התובנה , ההכרה היכן כדאי לרכז את המאמצים, מה דחוף יותר ומה דחוף פחות. רק לאחר שעברנו שלב זה, והבנו קצת יותר לעומק מה באמת קורה מסביבנו, ניתן לצלול לים הפרטים הטכניים, שהם רבים אך חשובים, ולחפש פתרונות ספציפיים לבעיות מוגדרות.