חגיגה של אוכל

לקראת השנה החדשה החלטתי לנסות ולהכין שתי מנות חדשות בכל שבוע – אחת מבושלת ואחת חיה (raw).  להכין 104 מנות חדשות במשך השנה נראה אתגר לא קטן, אך מכוון שאני נוהג לאכול בין 3 ל 5 ארוחות ביום, אני מקווה שלא יהיה זה קשה מדי עבורי. בינתיים (תחילת נובמבר) אני מוצא שאני עומד באתגר בהצלחה והנאה מרובים. לעיתים אני מאלתר ולוקח את מה שצדה עיני במטבח, זורק טיפה מזה וטיפה מזה , ולפעמים אני דווקא נהנה לחפש ולקרוא ולמצוא איזה רעיון יפה למתכון, ולעבוד לפי ההוראות מתחילתם ועד סופם. וכמובן – אפשר גם לקחת רעיון, וכמו נגן ג'אז – לשחק עם הרעיון הבסיסי וליצור איזושהי וריאציה משלי. כך יצא לי בזמן האחרון להכין סלט נבטים (עם נבטי מאש ועדשים, קצת כוסברה ופטרוזיליה, מלח גס ופלפל שחור, לימון ושמן זית ועוד כמה תבלינים שכבר נשכחו מזיכרוני). עם שאריות דוחן שנותרו- יצרתי קציצות. הבסיס היה  מתכון, אליו הוספתי כף טחינה, בצל קצוץ, שבולת שועל טחונה. טיגון קצר (במחבת עם כף אחת של שמן) יצר קציצות אלוהיות. נהניתי מאוד להכין עוגת גזר (טבעונית למהדרין) לפי מתכון של יהודית מהלל. החסרון היחיד של העוגה היה שהיא נגמרה מהר מדי.

בשבוע הבא אני יוצא לצום מיצים עם ד"ר גבריאל קאזאנס. הצום נמשך שבעה ימים כך שתווצר הפוגה קלה מהכנת אוכל, ופנאי לעסוק בדברים אחרים.

אני משתדל להטמיע ככול יכולתי את עקרונות התזונה של ד"ר קאזאנס. עקרונות המבוססים על תזונה טבעונית ו"טבעונאית" (raw) בחיי היום יום שלי, וגם משתתף בצוות העוסק בתרגום ספריו לעברית. לאלו המסתכלים מבחוץ נראים אולי כל הטבעונים כמקשה אחת, אולם למעשה,  גם בתוך קהילה זו יש מגוון רחב של דעות וגישות. ראשית יש כמובן את ההבדל הראשי בין אלו הדוגלים במזון חי (שלא חומם מעל 48 מעלות) לאלו המחממים את האוכל שלהם. גם בין אנשי המזון החי, יש כאלו, כמו ד"ר גראהם המדברים על תזונה שרובה פירות וירקות, הגישה הידועה כ 80-10-10 (80% פחמימות, 10% חלבונים ו 10% שומנים), בעוד שאחרים, כמו ד"ר קאזאנס, מדברים על  תזונה שמכילה יותר גרעינים ונבטים- עד 40% מהמזון. אני אישית מתחבר יותר לגישה זו, ומוצא שהיא מתאימה לי. כמובן שישנם עוד נקודות רבות עליהן מתקיימים דיונים, ועל כל אחד לבדוק מה מתאים לו, ברגע מסוים זה בחייו, ואף לוודא שהוא בוחר בדרך שלא תגרום לו נזקים לטווח ארוך. חשוב גם לזכור שלמרות שתזונה בריאה היא חלק משמעותי מהגורמים הקובעים את איכות חיינו, ישנם עוד מרכיבים שגם להם יש לתת תשומת לב (כגון שתיה, שינה, פעילות גופנית ועוד).

חשוב לא פחות לבחון ולבדוק בתוכנו מה המשמעות העמוקה יותר של חיינו, מה הן מטרותינו, מה היינו רוצים להעניק ולתת לעולם המקיף אותנו.

למטה אשתף בשני מתכונים שאהבתי ואף הכנתי מספר פעמים.

סלט אורז בר מונבט

סלט אורז בר מונבט

אורז הבר (Zizania aquatica) אמנם דומה בצורתו החיצונית לאורז, אם כי בצבע חום כהה עד שחור, אולם הוא אינו מקושר אליו ישירות, אם כי שניהם נחשבים לעשבים ממשפחת הדגניים (Poacae) . הוא גדל בנחלים רדודים ואגמים בצפון אמריקה, ומפאת תהליך האיסוף הידני הארוך, הוא אינו זול. מצד שני, יש לו יתרונות בריאותיים רבים, מבחינת הרכב החלבונים, מינרלים (בייחוד אשלגן)  וויטמינים, בייחוד מסוג B. אני גם מוצא אותו יותר קל להנבטה מאשר אורז רגיל. המרקם מוגדר כ"אגוזי" (לא החטיף). אני מאד אוהב סלט של אורז בר מונבט חי. כמו בכל תהליך הנבטה – יש להשרות את האורז בר בקערה (רצוי למשך הלילה), אחר לשטוף, לשים בכלי הנבטה או מסננת, ולשטוף מספר פעמים ביום, כך שלא ירקיב. האורז מוכן כאשר יוצא "זנב" (נבט) קטן, ובשלב זה ניתן ללעוס אותו כמו שהוא.

רכיבים:

1 כוס אורז בר מונבט

1 עגבניה, חתוכה לקוביות

1 בצל אדום קטן, חתוך לקוביות

1 גזר מגורר

1 פלפל אדום, חתוך לקוביות

2 כפות אגוזי מלך

2 כפות זרעי דלעת

לרוטב

2 כפות שמן זית

1 כף מיץ מלימון (סחוט טרי)

1 כף סילאן תמרים

1 כפית זרעי קצח

½ כפית כמון

מלח

פלפל

אופן ההכנה:

מנביטים את האורז בר לפי ההוראות למעלה.

את זרעי הדלעת ואגוזי המלך גם מומלץ להשרות למשך הלילה ואחר לייבש.

מערבבים את כל הרכיבים היבשים.

מערבבים את כל חומרי הרוטב בצנצנת, ושופכים על הסלט. מערבבים ומגישים.

כדורי אנרגיה

כדורי אנרגיה מתמרים, קוקוס ותוספות

עם ההתקררות של הסתיו, אני חוזר לריצות הארוכות, אלו שנמשכות מעל שעה. לפי הכתוב בספרות, כמו גם לפי תחושת הגוף והניסיון שלי, בריצות ארוכות שכאלו מומלץ לאכול "משהו קטן" כל 20 עד 40 דקות, ורצוי שיהיה עתיר בפחמימות (פשוטות ומורכבות). הצורך הזה אינו ייחודי רק לי, ולכן קמו חברות רבות המוכרות חטיפי אנרגיה למיניהן. אולם גם בתחום זה אני מעדיף ללכת בדרך הפשוטה יותר, ולהכין את החטיפים לבדי. עם השנים, גיליתי מספר וריאציות על חטיפים, לרוב מבוססי תמרים וקוקוס. אני בייחוד נהנה לאמץ לפחות חלק מהדרכים של רצי הטאראהומארה, אותו שבט אינדיאני מצפון מכסיקו שנתן השראה לרבים בתחום הריצה היחפה. הם נוהגים לצרוך בריצות הארוכות שלהם זרעי צ'יה, אותה "מרוות על" העשירה ברכיבים בריאותיים לרוב. אמנם אנו מקבלים מתכון עשיר יחסית בשומנים, אך אני מוצא שהוא מתאים לי. למי שרוצה גישה יותר מקובלת – ניתן להוריד מכמות הקוקוס וצ'יה שבמתכון. וכמו תמיד – מה שכתוב כאן הוא רק  בסיס, איתו ניתן (ואף כדאי) לשחק ולשנות.

רכיבים:

200 גרם תמרים (מומלץ מזן בשרני כמו מג'הול)

200 גרם קוקוס טחון

½ לימון, כולל הקליפה (את הקליפה כדאי לגרד קודם על פומפיה דקה).

2 כפות זרעי צ'יה

½ כוס שבולת שועל דקה

1 כף טחינה

4 כפות אגוזי מלך

אופן ההכנה:

את התמרים יש לגלען. לאחר מכן לערבב את כל החומרים. הערבוב יכול לעשות באופן ידני – חותכים את התמרים, לימון ואגוזים לריבועים קטנים ככל האפשר, שמים בקערה ולשים (פעילות קלאסית עם ילדים). ניתן לקבל מרקם יותר אחיד עם מעבד מזון, ואם יש ברשותנו בלנדר ויטמיקס פשוט נכניס את כל הרכיבים לתוכו ונקבל עיסה אחידה.

מהעיסה ניקח בכל פעם כף וניצור ממנה כדור. את הכדור ניתן לעטוף בקוקוס על ידי גלגול קצר בקערה מלאת שבבי קוקוס.

לריצות אני נוהג לשים כמה כדורים בשקית, בתוך התיק של מנשא המים, ומדי פעם להוציא כדור ולאכול אותו.

חרוב - שווה כל קאראט

העץ והפרי

עץ חרוב

החרוב (בלטינית Ceratonia Siliqua, באנגלית Carob)  אמנם אינו מופיע כנראה בתנ"ך, אך אין ספק שהוא אחד מהעצים המרכזיים בתרבות של ארץ ישראל, כמו גם של אזור מזרח הים התיכון כולו. עדויות בוטניות מצביעות על כך שהחרוב התפשט מאזורנו, החל מלפני כ 5000 שנה. במקורותינו הוא אמנם אינו נזכר, כאמור, בתנ"ך, אך מופיע פעמים רבות במשנה ותלמוד. ידוע סיפורו של רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) ובנו שברחו למערה מאימת הרומאים, וניזונו במשך שלוש עשרה שנים אך ורק מפרי עץ חרוב שהיה במערה. העץ גם זכה להיות נפוץ מאד בארץ החל בתקופה הרומאית, וחלים עליו דינים רבים ביהדות. החרוב הוא עץ ממשפחת הקסאלפיניים (שהם, כמו העדשים למיניהם ושאר מיני הפרפרניים וגם עצי השיטה, סוג של קטניה – כפי שאפשר לראות מצורת הפרי). העץ הוא דו ביתי – כלומר יש עצי זכר ועצי נקבה – ורק מן הנקבות נושאות הפרי נזכה לאכול  (את עצי הזכר נזהה לפי הריח החריף הייחודי, בתקופת הסתיו). הפרי מבשיל החל מיולי אוגוסט, ונהוג לאסוף אותו בחודשים ספטמבר עד נובמבר. הוא נפוץ בכל אזור הצפון והמרכז (עד לגובה 300-400 מטר), ומגיע עד אזור צפון הנגב והרי ירושלים. כדאי לשים לב שיש הבדל מאד משמעותי בטעם של הפרי בין עץ לעץ, אפילו כאשר הם בקירבה רבה, כך שלפני שקוטפים שק מלא חרובים כדאי למצוא את העץ הטעים ביותר בסביבה. הזנים הטובים ניכרים בכך שכאשר שוברים את התרמיל, נוטף "דבש" מהתרמיל. זרעי החרוב (הנמצאים בתוך התרמילים) נחשבים אחידים מאד בגודלם וצורתם, ואף שימשו מקור למידת המשקל לאבני חן של קאראט, שערכה 200 מיליגרם.

תכונות

זרעי חרוב

פרי החרוב נודע  ביתרונותיו עוד מימי קדם. הוא עשיר בחלבונים צמחיים, כמו גם בסוכרים שונים (בממוצע כ 8% חלבון, 13% שומן ו 50% סוכרים למיניהם) ובתור שכזה הוא נחשב למקור מצויין של אנרגיה בזמן פעילות גופנית מאומצת. יש בו גם הרבה סיבים תזונתיים שעוזרים לעיכול. כמו כן יש בו ריכוז גבוה של חומרי קורט, כגון סידן, זרחן, אשלגן, מגנזיום וברזל וכן ויטמינים A ,C ו B.

הוא נחשב ברפואה העממית כיעיל לטיפול במגוון מחלות, כגון פצעים בפה (למרוח סירופ חרובים), שלשולים (בעזרת תה מהזרעים), סכרת, מחלות כלי נשימה ושיעולים ועוד. הוא נחשב גם כבעל פעילות נוגדת חימצון.

מעבר לכך – זרעי החרוב הינם אחידים בגודלם ומשקלם. בזכות תכונה זו השתמשו בהם כיחידת משקל בימי קדם – ומכאן מקור המידה "קאראט" (הבאה מהמילה לחרוב ביוונית).

מתכונים

מהחרוב ניתן להכין מאכלים בכל מיני צורות. הצורה הפשוטה ביותר הינה כמובן לקטוף תרמיל (בשל ועסיסי) מהעץ, ולאכול אותו כמות שהוא. זאת מן הסתם גם הצורה הבריאה והמזינה ביותר.

מעבר לכך ניתן להכין סירופ חרובים ואבקת חרובים, וגם להכין מהם מאכלים מורכבים יותר. בשני המקרים כדאי כמובן לשטוף קודם את החרובים, ולוודא שבחרנו חרובים ללא תולעים.

סירופ חרובים

חרובים מושרים להכנת סירופ

שוברים את החרובים לחלקים קטנים (לפחות 4 חלקים לכל פרי) ומכסים במים (בערך ליטר מים על חצי ק"ג חרובים). משרים למשך הלילה. מסננים החוצה את כל המוצקים. את המים שקיבלנו ניתן כעת לשתות כמו שהם, בתור משקה מתוק (ומזין). ניתן גם בשל אותו, ולהכין ממנו סירופ, בצורה דומה להכנת ריבה (ללא הוספת סוכר, כמובן). פשוט נבשל את המים על אש קטנה, לאחר שהבאנו לרתיחה. נמשיך בבישול עד שנקבל סירופ – הסירופ מוכן כאשר מכניסים כף לנוזל, מוציאים ונותנים קצת להתקרר, ואז רואים שהנוזל יורד מהכף בטיפות צמיגות. נקרר ונשמור בצנצנת בתור תוספת מתוקה למאכלים למיניהם.

אבקת חרובים

בהכנת אבקת חרובים יש בדרך כלל בעיה להפריד את הזרעים הקשים מהפרי הרך יחסית. ניתן לבצע את ההפרדה בהרבה (מאד) סבלנות על ידי שבירת כל חרוב והוצאת הגרעין (אז רצוי לשמור את הגרעינים להכנת תה בריאות לטיפול במחלות שונות, לפי הרפואה העממית). קיימת גם שיטה של הפרדה על ידי גירוד על פומפיה כך שהפרי מגורר ואז קל להפריד את הזרעים. גם שיטה זאת דורשת לא מעט סבלנות. בכל מקרה, לאחר שגמרנו להפריד את הזרעים מהפרי, נכניס את הפרי למעבד מזון או בלנדר ונטחן עד קבלת אבקה דקה. אני גיליתי שעם בלנדר ויטהמיקס ניתן לדלג על כל השלב הזה. פשוט טוחנים את הפרי ללא ההפרדה (אני עשיתי זאת על המהירות הנמוכה). והפלא ופלא – לאחר כדקה היתה לי אבקה מוכנה בלא שנשאר זכר לזרעים. כמובן שנשאלת השאלה האם זה טוב לאכול מהזרעים, כמו גם שאלות על אורך חיי מדף, אך בשורה התחתונה – קיבלתי אבקת חרובים חיה (Raw) לחלוטין. בכל מקרה, לאחר שקיבלנו את האבקה (בין אם הכנו לבד ובין אם קנינו בחנות), ניתן להשתמש בה כתחליף קקאו בכל מיני מתכונים. אבקת חרובים גם נחשבת יותר בריאה, מכיוון שאיה מכילה קפאין ורכיבים נוספים בעייתיים הנמצאים בקקאו. חשוב לזכור שהיא הרבה יותר מתוקה מקקאו, כך שיש לשנות את כמות הסוכר בהתאם.

משקה חרובים

כמו שהכנו את הסירופ ניתן גם להכין משקה מחרובים. נשבור את החרובים לחלקים קטנים ונשים בסיר ונבשל כרבע שעה. ניתן כעת לשתות את המשקה כמות שהוא, בתור "תה חרובים". ניתן גם להוסיף חלב, או "חלב סויה", כמו גם מיני תחליפי חלב אחרים (שבולת שועל, שקדים וכו') ולהכין "שוקו חרובים".

ללה - Lalla

לא מזמן נתקלתי בשיריה של ללה – קדושה ומשוררת הודית, שחיה בחבל קשמיר שבצפון הודו במאה ה 14 (1320-1392). את החוויה המיסטית העמוקה שלה ביטאה  ללה בשירים מקודשים, הידועים כ"וואק" (vakh), אשר מתארים את חיפושיה אחר האמת דרך רוחניות פנימית, להבדיל מטקסים ודוגמות.

בסך הכל ידועים לנו כיום כ166 שירים כאלו. שיריה מבטאים את האמת שלה בצורה תמציתית, המזכירים במידת מה את משוררי הזן, כמו גם משוררים סופיים דוגמת רומי. השירים נכתבו בשפה הקשמירית העממית, להבדיל משפת הסנקסריט, שהיתה השפה הגבוה, והשפה בו נכתבו שירים עד אז. ללה נעה ונדה ברחבי קשמיר במשך חייה, מלמדת ושרה את שיריה. מאז ועד היום הם נחשבים לחלק בסיסי מהתרבות הקשמירית וההודית, ותורגמו מספר פעמים גם לאנגלית. היא אהובה עד היום על הקשמירים, ויעידו על כך גם הכינויים הרבים להם זכתה: Lal Ded (סבתא ללה), Lalleshwari  (ללה היוגיני) ו Lal Arifa (עבור המוסלמים).

תמונה מסורתית של ללה

גם סיפור חייה של ללה מרתק, ומאפשר לנו הצצה אל תרבות אחרת, שונה מאד מזו שלנו. סיפורים ואגדות רבות נקשרו בשמה. כפי הנראה נולדה ללה בכפר קטן ליד סרינארגאר בירת קשמיר. בגיל 12 התחתנה או  ליתר דיוק, חותנה. היו אלו נישואים לא מאושרים. חותנתה התעללה בה, הכריחה אותה לעבוד קשה ולא דאגה לה. לפי אחד הסיפורים היתה מניחה אבן גדולה על צלחתה, ומכסה אותה באורז, כדי שיראה כאילו קיבלה מנה יפה. ללה כמובן הרגישה באבן, אך לא התלוננה. גם עם בעלה לא היה לה קל. אגדה אחרת מספרת איך בעלה כעס עליה יום אחד, על זה שהיא מתמהמהת בהבאת כד המים מהבאר, והולכת ושרה לה מזמורי הודיה. בתגובה הכה בכד שעל ראשה ושבר אותו. הכד נשבר, אך המים שבפנים שמרו על צורתם, והפכו לאגם המתקרא עד היום אגם ללה. בגיל 24 החליטה לעזוב את בית בעלה, והצטרפה למורה הינדי. באותו זמן גם החליטה להפטר מכל נכסיה החומריים – ומאז ועד מותה הסתובבה ערומה.

למרות שהיתה מחוברת לשייויזם (Shaivism)  ההינדי, הרי שהושפעה כפי הנראה גם ממורים סופיים (מוסלמים) והצליחה לשלב  בין שתי מסורות אלו.

כמו רבים וטובים לפני גם אני הוקסמתי משירים עמוקים וחודרים אלו  וכעת אני נמצא בתהליך תרגומם  לעברית. אני מקווה לפרסם את מכלול עבודתה בקרוב. בינתיים תוכלו להציץ בכמה מהם המופיעים כאן.

1

רקדי ללה, לבושה

אך באוויר לגופך. שירי ללה,

עונדת את השמים

הביטי ביום הזוהר הזה. אילו בגדים

יכלו להיות כה יפים, או

יותר קדושים.

2

עצמי בתוך עצמי. אתה הינך מאום מלבדי

עצמי בתוך עצמי. הנני רק אתה.

מה שהננו ביחד

לעד לא ימות.

האיך והמה של כל זה?

במה זה משנה?

3

לבשו רק את הנחוץ לשמור על חומכם.

איכלו אך למנוע את תחושת הרעב

ובאשר למחשבותיכם, תנו להם לנוע,

להכיר מי אתם,

ואת המוחלט,

ושגוף זה ייהפך לאוכל

לעורבים שביער.

4

מדיטציה ומשמעת עצמית,

הם לא כל אשר נדרש, ואף לא

רצון עז לעבור דרך

השער לשחרור.

ניתן להתמוסס בהתבוננות,

כמו מלח במים,

אך יש עוד דבר מה

שחייב להתרחש.

5

יש הישנים, אך ערים,

ואחרים – ערים אך ישנים.

יש המתרחצים בבריכות מקודשות,

ולעולם לא יהיו נקיים.

ויש אחרים

העוסקים בעבודות הבית

וחופשיים מכל עשייה.

6

הם מגיעים, ואחרים מגיעים,

ואז הם עוזבים, וגם האחרים עוזבים.

יום וליל, תנועה מתמדת.

מהיכן הם מגיעים?

להיכן הם הולכים?

האם יש לכך משמעות?

מאום, מאום, מאום.

7

כל אשר אעשה, הינו באחריותי,

אך כמו אדם הנוטע עצים במטע,

מה שיניבו מעשי, הפירות,

יהיו לאחרים.

אני מציעה את המעשים שבחיי

לאלוהים שבפנים,

ולאן אשר אפנה, הדרך מבורכת.

8

ללה, אין לידה, וגם לא מוות.

את אחת, אך לא עם אושר

או קושי, לא עם

תאוות או כעס.

את אינך הולכת עם אנשים

אשר רק מדברים על האמת.

החוויה של האלוהים

היא פליאה מתמדת.

9

ערכתי עליות לרגל, מחפשת את האלוהים.

ואז ויתרתי, הסתובבתי

ואלוהים היה בתוכי!

הו ללה, מדוע את ממשיכה

לנדוד, ולקבץ נדבות?

קצת מאמץ. פעלי!

ואלוהים יופיע בצורה

של אהבה שתמלא את ליבך.

10

הדרך קשה ומסובכת עד מאד

ללה זנחה את כל ספריה, שסיפרו

עליה, ובעזרת המדיטציה

ראתה את האמת שלעולם לא תגיע

למי שקורא מילים.

11

הנזירים נודדים ממקדש למקדש,

מחפשים את זה אשר ניתן למצואו

אך בביקור בנשמה.

חקור את המסתורין שבתוכך,

כאשר תסיר מבטך משם,

העשב היבש יראה טרי יותר

עוד קצת הלאה, ואף יותר

ירוק בהמשך. השאר כאן.

גלידה ביתית

אני חייב להודות שאני מכור למתוק. מאז ומעולם נהניתי מדברים מתוקים – עוגות, עוגיות, ובעיקר גלידות. כשהייתי צעיר, עוד הייתי חייב להתחשב בדעת הורי – לא לגמור את כל העוגה בשעה, או לחסל חבילת גלידה בפעם אחת. אולם, שנים אלו חלפו מזמן, וכאשר התחלתי להכין עוגות לבד גיליתי שאין מי שיתלונן על הרגלי החזיריים (אם כי בת זוגי הביעה לפעמים מחאה כלשהי). התאווה שלי למתוק לא פחתה עם השנים, וכל מכרי יוכלו להעיד על השמחה המתפשטת בי למראה, ובייחוד לטעם של דבר מה מתוק וטעים.

ובכל זאת, חלו שינויים בטעם שלי עם השנים, ובייחוד עם המעבר לאוכל טבעוני ואורגני, שחלק ניכר ממנו חי (raw) , אני מגלה שכבר פחות קוסם לי לאכול גלידה מהסופר, שלא לדבר על עוגה תעשייתית. הרבה יותר כיף לאכול משהו שהוכן זה עתה, מרכיבים טריים ועם הרבה אהבה ושמחה.

רכיבים לגלידה ירוקה

עוגות, כאמור, אני מכין כבר הרבה שנים. לעולם הגלידה הביתית, לעומת זאת התוודעתי רק בשנים האחרונות. מתברר שיש כל מיני דרכים להכין גלידה בבית. אפשר לרכוש מכונת גלידה ביתית, ובעזרתה להכין גלידות למיניהן. ניתן גם להשתמש בבלנדר או מעבד מזון ולהכין את הגלידה בעזרת מכשירים שנמצאים כבר בביתנו. בהקשר זה בלנדר של ויטהמיקס עוזר לעשות פלאים, אך גם עם מעבד מזון רגיל ניתן בהחלט להגיע לתוצאות מרשימות. גם אם אין לכם כרגע מכשיר כזה בבית – ניתן, עם קצת סבלנות, להשיג מכשיר כזה בחינם באתר השיתוף "אגורה".

מתכונים לגלידה אפשר למצוא לרוב באינטרנט. אני אתן כאן 3 מתכונים, 2 פשוטים ביותר, ואחד קצת שונה.

גלידת מנגו

גלידת מנגו

אחת הגלידות הפשוטות והמהנות ביותר שאני מכיר. לוקחים מנגו, מקלפים, חותכים לקוביות ושמים (בקופסא סגורה) בפריזר ומחכים עד שיקפא. את הקוביות הקפואות מכניסים למעבד וטוחנים עד שמתקבלת עיסה חלקה. כעת נשאר רק למזוג לצלחת ולאכול.

לכל הגלידות הביתיות ניתן להכניס כל מיני תוספות לשיפור וגיוון הטעם. לגלידת מנגו אני אוהב להוסיף (בשלב העיבוד) כף חמאת קוקוס (להשיג בחנויות הטבע), וכף קוקוס.

גלידת שוקולד בננה

מוכן בויטהמיקס

וריאציה מדהימה על גלידת שוקולד. צריך לחכות עד שהבננות ממש בשלות (דבש), ואז לקלף ולשים בפריזר עד שיקפאו. מוציאים את הבננות הקפואות, ומכניסים למעבד. מוסיפים ככף או שתיים של קקאו (בתלות בטעם האישי), וטוחנים עד שמתקבלת עיסה חלקה. גם כאן ניתן לגוון ולהוסיף למתכון הבסיסי. אני אוהב להוסיף שמן קוקוס (כף, כל המידות לשתי בננות), טחינה גולמית או שקדיה (כף), וניל (כפית), אגוזים (חופן), מיץ תפוזים טרי (2 כפות).

גלידה ירוקה

זוהי גלידה קצת שונה בטעמה מהגלידות אליהן אנו רגילים בדרך כלל. היא מבוססת על הרעיון של שייק ירוק (רסק ירוק). זהו רעיון שקודם רבות על ידי ויקטוריה בוטננקו כדרך מזינה, טעימה ובריאה לפתוח את היום. גלידה ירוקה מאפשרת לגוון קצת על רעיון זה.

גם כאן ניתן לגוון ולשחק עם הרכיבים. אני לוקח כמתכון בסיסי את הרכיבים הבאים (לשני אנשים):

2 בננות קפואות

1/3 פפיה

פסיפלורה

תפוח

2-3 עלי חסה

חופן אגוזים

למתכון הבסיסי הוספתי כאן סברס אחד, וחופן עלי ריגלת הגינה (ריג'לה בערבית, purslane באנגלית) – עשב בר הגדל בשדות בקיץ, ונחשב כ"עשב רע" בחקלאות המודרנית, וכמקור לויטמינים ולאומגה 3 אצל העוסקים ברפואה טבעית, וכן אצל לקטים (אזהרה – רג'לה נפוץ מאד בשדות חקלאיים – ודאו שהשדה אינו מרוסס לפני שאתם קוטפים אותו).

הגלידה מוכנה - בתאבון!

ניתן להוסיף עוד מיני עלים ירוקים, וכמובן תוספות כמו שמן קוקוס וטחינה שכבר הוזכרו. את כל הרכיבים מכניסים למעבד וטוחנים עד קבלת מרקם חלק ואחיד. ניתן להוסיף קצת קוביות קרח לקבלת מרקם של שייק, ואפשר גם להקפיא לכמה דקות לקבל מרקם יותר קפוא.