יום שישי, 12 בנובמבר 2010

הנבטה - זרע התקווה


נבטים בטבע
בדרך כלל מלאה הארץ בנובמבר בנבטים (שלא לומר פרחים). עלים קטנים וירוקים מופיעים מבעד לעשבים היבשים המכסים את האדמה החומה. הזרעים שהיו טמונים בקרקע במשך הקיץ נענים למי הגשם המרטיבים את הקרקע, ואנרגיית החיים שבהם מתעוררת. הזרע משחרר את האנזימים הטמונים בתוכו, הכוח הטמון בתוכו מתפרץ החוצה. תחילה יופיע זנבון קצר, אחר יגדל הזנבון ויופיעו עלה או שתיים (תלוי בסוג הצמח). מכאן ממשיך התהליך – מופיעים עוד עלים, אחר כך פרחים, ולבסוף יופיעו זרעים שיפלו לבסוף לקרקע, יטמנו בה וישובו לנבוט ולצמוח בשנה הבאה.
טעם של פעם
הנבטה במסננת
זהו המחזור של הצומח בטבע. מתוך מחזור זה – שלב הנבט הינו שלב מלא אנרגיה וחיות. הזרע שהכיל את הפוטנציאל הלא ממומש התפתח ויצא אל אויר העולם. לפי מחקרים שונים, הנבטה מגבירה את הכמות או זמינות של חלבונים, שומנים חיוניים, סיבים, ויטמינים, מינרלים ואנזימים. את אותו תהליך הקורה בטבע, ניתן ורצוי לחקות גם בביתנו. זה גם לא המצאה מודרנית במיוחד – התייחסות להנבטה נמצאה כבר בכתבי האיסיים. הם המליצו לקחת זרעי חיטה, להנביט אותם עד שיווצר זנבון, אחר לטחון וליצור "פת לחם" – פרוסה דקה, אותה השאירו על הסלעים החמים של מדבר יהודה עד שהתייבשו ונהפכו ל"לחם איסיים" – חיטה נבוטה בלבד ללא כל תוספות. עלי להודות שפשטותו של לחם זה ניכרת בטעמו, ונדרש זמן להסתגל אליו. אולם, למי שחפץ בטעמים מעודנים יותר– זהו בסיס ממנו ניתן לצאת להרפתקאות שונות, יותר אנינות טעם.
עצות מעשיות

הנבטה בצנצנת
אם ניקח את הזרעים וננביט אותם, נגלה שמה שקורה בטבע יכול בקלות להתרחש גם בביתנו. כל מה שנדרש זה קצת סבלנות ותשומת לב. בשלב הראשון ניקח את הזרעים (יהיו אשר יהיו) ונשרה אותם מספר שעות במים. כמות הזמן שונה מזרע לזרע, ומומלץ להתייעץ במידע הנמצא באינטרנט או בספרים. לאחר מכן נשטוף את הזרעים, ונשים בכלי הנבטה. חשוב לשטוף את הנבטים מדי כמה שעות, אחרת הם עלולים להרקיב – דבר שיהיה מאד בולט לאף. באם פספסנו בקצת – מספר שטיפות עשויות לתקן את המצב. באם לא – תמיד ניתן לשתול את הנבטים בגינה (זה עובד מצוין) ולקוות שבפעם הבאה נהיה יותר בתשומת לב. יש זרעים שיותר רגישים, ומתקלקלים יותר בקלות (כמו כוסמת, או קינואה) ויש כאלו שנובטים כמעט בכל תנאי – כמו עדשים חומות. נפסיק את תהליך ההנבטה כאשר הנבט יהיה בעל זנבון "ארוך מספיק" (בערך פעם עד פעמיים אורך הזרע). בשלב זה ניתן להמשיך ולאחסן את הנבטים במקרר. בכל מקרה – נגלה שכעת ניתן לאכול את הנבט ללא בישול – כתוספת לסלט רגיל, או בשלל מתכונים נוספים. גם אם נרצה לבשל אותם – הם עדיין יהיו יותר בריאים, וידרשו הרבה פחות זמן בישול.
עם מה ננביט
לצורך ההנבטה ניתן לקנות מתקן מיוחד המיועד לכך – אך בהחלט ניתן גם להשתמש בכלים קיימים. אני לרוב מנביט בתוך מסננת, אותה אני מקפיד לכסות במגבת. אפשרות אחרת היא לקחת צנצנת ולשים בד חיתול על הפתח (מוחזק ע"י גומי), כאשר הצנצנת הפוכה. ממלאים את הצנצנת במים, ומנקזים אותם החוצה דרך הבד.
פינת המתכון: קרקר חי מונבט.
אחד המתכונים האהובים עלי, מבוסס על מתכון של ראסל ג'יימס. יש אינספור אפשרויות להוסיף תוספות והפתעות לתוך המתכון – שווה להפעיל את הדמיון ולנסות.
רכיבים:
2 כוסות זרעי כוסמת מונבטים (יש להשתמש רק בזרעים הבהירים, שלא עברו קליה)
½ כיס שמן זית
1 קישוא, קצוץ גס
1 תפוח ירוק חמוץ (גראני סמיט) קצוץ גס (ללא הגרעינים)
1 אבוקדו קצוץ גס
1 בצל, קצוץ גס
1 כוס עגבניות מיובשות שמש, קצוצות (להשרות קודם שעתיים במים)
2 כפות מיץ לימון
¼ כוס כוסברה.
¼ כוס אגוזי מלך (מומלץ להשרות שעתיים)
מלח (רצוי מלח אטלנטי)
פלפל (רצוי גרוס טרי)
קרקר חי 
1 כוס זרעי פשתן טחונים (עדיף טחון טרי)
הכנה
שמים את כל המרכיבים למעט זרעי הפשתן הטחונים במעבד מזון, ומפעילים עד קבלת מרקם אחיד (רצוי לא אחיד מדי). טועמים, ומתקנים התיבול בהתאם לצורך.
מוסיפים את הפשתן הטחון ומערבבים עד שהוא נבלע בתערובת.
משמנים תבנית, ויוצקים שכבה דקה של הממרח (בערך ½ עד 1 ס"מ).
שמים במאדה לכ 8 שעות, עד קבלת קרקרים. במקום מאדה, ניתן להשתמש בתנור רגיל, בטמפרטורה הכי נמוכה, כאשר הדלת נשארת מעט פתוחה (אני מכניס מגבת רטובה בתור חריץ).
מוציאים כאשר קיבלנו מרקם של קרקר (זהירות לא לייבש יותר מדי!)

יום שבת, 30 באוקטובר 2010

מסע קניות כמסע ליקוט


עולם הצייד לקט
צייד לקט יוצא אל היער
מסע שופינג - לקטות בסופרמרקט
עד לפני כ 12 אלף שנה (לכל היותר) היו כל בני האדם ציידים לקטים. עולמם היה עולם של אי ודאות. כאשר יצאו בבוקר אל היער לא ידעו אם יפגשו בארנבת שיוכלו לצוד אותה, או שמא באריה שיצוד אותם. הצמחים אמנם יותר יציבים בהתנהגותם, אולם גם הם משתנים בהתאם לעונה, צומחים ונאכלים, לעיתים במקום אחד ולעיתים – באחר. לא ברור מהיכן תגיע הארוחה הבאה. כל זה עודד התנהגות אופורטוניסטית – כאשר פוגשים בחיה – צדים אותה, וכאשר פוגשים ירק טעים – קוטפים ואוכלים אותו. כל זה כמובן במגבלות של מה שאפשר לקחת איתנו – לא היתה צבירה של רכוש, וגם לא אגירה של מזון, או כל דבר אחר (לפחות לא בחברות שמוגדרות כציידים לקטים מדרגה ראשונה). בחברה זו, מי שהצליח ללקט, לאסוף יותר במהלך שיטוטיו נחשב למוצלח יותר, לאחד שתורם יותר לשבט, לקהילה. כמובן שכללים אלו חלו על נשים כגברים.
העולם המודרני
לקט בן זמננו עם שללו
נעבור לימינו. העולם השתנה ללא היכר. רבים מאיתנו קמים מדי בוקר לעבודה קבועה. המשכורת נכנסת בתאריך קבוע (גם אם לעיתים קרובות מרגישים שהיא לא מספקת). האוכל, הביגוד ושאר הצרכים נמצאים מסביבנו בשפע רב בחנויות ובקניונים. רובנו, לפחות בעולם המערבי, יודעים בוודאות שיהיה להם מה לאכול היום, וגם מחר.



אנפה
תן זהוב - בדרך לצייד
ובכל זאת, האינסטינקט הבסיסי נשאר כמו שהיה. כאשר אנו יוצאים לשיטוטינו, גם אם הם בקניון הממוזג, עדיין קיימת איפהשהו בתודעה הידיעה שככל שנחזור עם יותר דברים, ככל שנצליח לצבור יותר פריטים, הרי אנו חשובים יותר, מוצלחים יותר. אז קונים, צוברים, מלקטים. שלל מאכלים, כלים, בגדים, ציוד אלקטרוני, מכל הבא ליד. כמובן שישנם עוד גורמים למסעות קניה אלו – הפרסומות שמשכנעות אותנו שאנו זקוקים לעוד ועוד, תרבות הצריכה שמסבירה לנו שאנו צריכים את כל הדברים האלה, הלחץ החברתי להיות מצויד בפריטים הנכונים, הפריטים הכי חדשים ונוצצים. אבל בתוך מסעות הקניות האינסופיים מסתתר בעצם האינסטינקט של  "איש המערות" שלא ידע מה יהיה מחר, ולכן דאג ללקט כמה שיותר.

קניות מסוג אחר
יעל נובי בקפיצה
אין טעם להלחם באינסטינקטים בסיסיים – הם עמוקים וחזקים מאיתנו. אולם ניתן לתעל אותם למקומות אחרים – במקום לצאת למסע קניות, ניתן ׁ(מדי פעם) לצאת למסע מסוג אחר, מסע חזרה אל הטבע. זה לא חייב להיות ארוך – מותר להסתפק גם בשעה שעתיים. לחזור ללקט צמחים בחוץ (לא להגזים כמובן בכמויות, וללקט רק מה שמותר), או שמא לצוד – לא ברובה או אפילו בקשת, שהרי החיות מסביבנו הולכות ונכחדות בקצב מסחרר, אלא בעיניים, או לחילופין במצלמה. התמונות שנחזור איתן – של חיות, של פרחים, של שקיעות, יהיו המזון (הרוחני) שנביא חזרה לשבט שלנו.

ולקינוח – אני מצרף קישור לראפ הסביבתי של ידידי משומרי הגן, שמדבר על אותו דבר, אבל בצורה קצת אחרת: http://www.youtube.com/watch?v=KzlJCgNnvdU

יום שישי, 22 באוקטובר 2010

Raw food – מה זה מזון חי


כדור גבינת אגוזים

השבוע השתתפתי בארוחה שארגנה יהודית מהלל לקוראי הבלוג שלה על אוכל טבעוני, שכולו על טהרת המזון החי. כל אחד הביא מנה שהוא הכין, וכך זכינו לטעום שלל מעדנים.
יתרונות המזון החי
קרקר חי מדגנים מונבטים
רגע, רגע, מה זה בכלל מזון חי?
באנגלית הוא נקרא Raw food. בעברית הוא מתורגם לעתים קרובות כ"טבעונאי", אם כי אישית אני מעדיף את המונח "מזון חי", המסמל בעיני את החיוניות שבמזון זה. יהיה שמו אשר יהיה, הכוונה לאוכל שלא חומם מעל ל 46 מעלות. הטענה העיקרית של המצדדים בשיטה (וביניהם לא מעט רופאים) היא שבישול מעל לטמפרטורה זו גורם לפירוק האנזימים הקיימים בכל מזון, הדרושים לעיכולו. את האנזימים החסרים עקב הבישול נאלץ הגוף לייצר בעצמו, ובכך פוגע בערך התזונתי של המזון, וגם מעמיס על הגוף. מעבר לכך ישנם טענות (שנבדקו גם במחקרים מדעיים) שמזון חי הינו מזין יותר, עשיר בנוגדי חימצון, מכיל חיידקים מועילים, לא מכילים שומני טרנס ותוספי מזון ועוד. כרגיל, לכל מחקר מדעי יש גם 3 מחקרים נגדיים, וקשה לדעת מה באמת נכון. אני מעדיף לבדוק הנחות אלה אישית, ולראות את ההשפעה על עצמי. הרי די ברור שכל אחד מאיתנו הוא שונה, ולכל אחד צרכים המותאמים למבנה הבסיסי שלו, כמו לאורח חייו.  כבר נאמר באנגלית "One man’s meat is another man’s poison”. זאת כמובן מעבר לכללים בסיסיים של תזונה – מעטים יטענו שתזונה המבוססת על צ'יפס וקוקה קולה (שהינה אפילו טבעונית) הינה ערובה לאריכות חיים.
מה יחשב למזון חי
לאחר שהבנו על מה אנו בכלל מדברים, ניתן לעיין ביתר פירוט במשמעות המדוייקת של מזון חי. כאשר נביט מקרוב נראה מגוון רב של זרמים ותת זרמים – אנשים שאוכלים בשר נא (סטייק טרטר הינו דוגמא לכך) או ביצים ומוצרי חלב נאים. אחרים יאכלו רק פירות או רק נבטים. אולם רוב חובבי המזון החי יאכלו ירקות, פירות, דגנים ואגוזים למיניהם. אגוזים לרוב יושרו, ודגנים וזרעים יונבטו.
אז מה נאכל?
ממרח (פטה) אגוזים טחונים
במבט ראשון נראה אולי שזהו מזון מאד מוגבל – אוכלים סלט ואגוזים. אכן יש כאלה שמסתפקים בתזונה כזאת. יכול להיות שזה מה שאכלו אבות אבותינו – אם כי מחקרים אנתרופולוגיים על שבטי ציידים לקטים בימינו מלמדים שהם עשויים לאכול מ 180 צמחים שונים, מגוון רחב לכל הדעות. בימינו צובר ה"מטבח החי" שלל תומכים ומעריצים, והמגוון גדל בהתאם. הנבטה הינה שיטה עתיקה, שמתועדת לראשונה בכתבי האיסיים, ומאפשרת לאכול את רוב הזרעים המוכרים (כמו חיטה, שומשום, עדשים וכו') ללא בישול, ובערך תזונתי גבוה. כיום נוספו למאגר הכלים והשיטות גם מעבד המזון, הבלנדר והמאדה (dehydrator) המאפשרים ל"שף החי" להכין מגוון רב של מנות – פלאפל, חומוס, לזניה, קרקרים, מוס שוקולד, גלידת מנגו ועוד, כולם מרכיבים חיים. שיטוט קצר באינטרנט יגלה מאות מתכונים, חלקם דומים, וחלקם שונים ויצירתיים מאד.
פינה אישית
חומוס קישואים חי
אני אישית התוודעתי אל המזון החי לפני כשנתיים, לאחר כ 30 שנות צמחונות. נהניתי לפגוש מטבח עשיר, לשחק עם הטעמים והמטעמים, ולראות את השפעתו עלי. כיום אני אוכל תפריט שכ 80% ממנו הוא חי (וכמעט כולו אורגני). הקפדתי לעשות את השינוי בהדרגה, ולתת לגוף להסתגל לחידושים. גיליתי שיש לי יותר אנרגיה, הדופק שלי ירד, הכולסטרול השתפר ואני מרגיש בריא וחיוני יותר. אני עדיין נהנה "לחטוא" פעם בחודש חודשיים – עוגה טובה אצל חברים, כדור גלידה פה ושם. אולם לרוב אני מגלה שהמתוקים החיים לא רק יותר בריאים אלא גם יותר טעימים לי. האוכל החי ברובו גם קל ומהיר להכנה.
פינת המתכון
אקנח ב 2 מתכונים. הראשון הינו של  פטריות ממולאות. זהו מאכל הדורש הכנה מראש, ובעל מספר שלבים, אולם התוצאה בהחלט מצדיקה את התוצאות. השני הינו סלט אצות ווקמה – מאכל בריא וטעים שניתן להכינו בקלות ובמהירות. מנסיוני עם חברים ומשפחה, המטבח החי שונה בטעמיו, וכמו כל דבר חדש, לוקח זמן להתרגל אליו. דווקא מתכון הפטריות הינו מתכון שזוכה להצלחה תמיד. דברים שבשעתו הרגישו לי מוזרים קמעה, היום הינם מעוררי תאבון רב, וגורמים לי להזלת ריר רק מהמחשבה עליהם.
סושי על בסיס אגוזים
שתי הערות לפני ההכנה. ראשית – היופי במתכוני המטבח החי (כמו בבישול בכלל) הינו החופש להיות יצירתי. לאחר שניסיתם את המתכונים המופיעים כאן הרגישו חופשיים לשחק איתם, להוסיף ולשנות, להתאים לטעם האישי שלכם.
לגבי הרכיבים – חלקם אולי פחות נפוצים במטבח המצוי, אך כולם זמינים בכל חנות טבע (ויש היום לא מעט כאלה), וגם בהרבה חנויות מזון "רגילות". כדאי גם לשים לב שחלק מהתבלינים אינם raw, או לפחות לא בהכרח כאלה, כך המתכונים שלהלן אינם raw למהדרין. שמן זית, סויה, טחינה, שמן שומשום וגם מלח עוברים לרוב עיבוד, אם כי ניתן גם להשיג מוצרים שלא עברו עיבוד בחום (כבישה קרה וכו'). שמרי בירה תמיד עוברים עיבוד (אולם הם בעלי ערך תזונתי גבוה). מי שרוצה, בהחלט מוזמן למצוא לו תחליפים לרכיבים אלו - זה גם חלק מההנאה שבתהליך היצירה.



פטריות ממולאות.
בהשראת Russell James
רכיבים:
סלסלת פטריות שמפיניון (רצוי גדולות ככל האפשר, אם אפשר לבחור מתפזורת, עדיף)
¼ כוס שמן זית
פטריות ממולאות טבעונאיות
¼ כוס רוטב סויה

לממרח גבינת אגוזים
1/3 כוס צנוברים
1/3 כוס אגוזי קשיו
2 כפיות מיץ לימון
¼ כפית מלח
4 כפיות שמרי בירה
¼ כוס מים (להוסיף בהדרגה בסוף)

לרוטב עגבניות
עגבניה אחת
4 עגבניות מיובשות – יש להשרות במים למשך שעתיים לפחות
1 תמר רך  (עדיף מג'הול)
1 שן שום
2 כפיות שמן זית
1 כפית ריחן (בזיליקום) טרי
1 כפית אורגנו יבש
2 כפיות מיץ לימון

לממרח הפסטו
2 כוסות עלי בזיליקום טרי, ללא הגבעולים העבים
¼ כוס צנוברים
3 כפות שמן זית (להוסיף כך שמתקבלת תערובת קרמית)
¼ כפית מלח
1 כפית מיץ לימון

אופן ההכנה:
מפרידים את הרגל מהפטריה. ניתן "לחפור" טיפה ולהעמיק את הקערה בפטריה (בזהירות!)
משרים את הפטריות בתערובת סויה ושמן זית לשעתיים (אני מעדיף לטבול בעדינות כל פטריה במשרה מבפנים ומבחוץ ואז להניח בתבנית).
את ה"רגליים" קוצצים דק ומשרים גם כן.
קוצצים את רכיבי גבינת האגוזים במעבד מזון. מוסיפים מים עד שחלק אבל לא נוזלי. ממלאים שכבה ראשונה בפטריה – בערך עד אמצע גובה השקע
קוצצים במעבד את שכבת העגבניות. כאשר נוצרת משחה מוסיפים פנימה את הרגליים הקצוצות, ומערבבים בעדינות פנימה. ממלאים שכבה שניה – בולטת במקצת משפות הפטריה
מערבבים במעבד את שכבת הפסטו ומורחים בעדינות מעל.
שמים במאדה לשעתיים. לחילופין ניתן לשים בתנור על טמפרטורת מינימום עם דלת פתוחה.

סלט אצות ווקמה (Wakame).
רכיבים:
½ כוס אצות ווקמה
1 גזר (מגורר גס על פומפיה)
1 עגבניה חתוכה לקוביות דקות
½ בצל חתוך לקוביות דקות מאד (רצוי סגול)
2 כפות שמרי בירה
2 כפות נבט חיטה
¼ כוס זרעי דלעת
3 כפות זרעי פשתן טחונים (רצוי לטחון במטחנת קפה לפני ההגשה, לשימור האומגה 3)
1 כף רוטב סויה
סלט אצות ווקמה
1 כפית שמן שומשום
2 כפות שמן זית
2 כפות מיץ לימון (סחוט טרי)
1 כף סילאן (דבש תמרים)
1 כף טחינה (גולמית)
מלח
פלפל
אופן ההכנה:
משרים את האצות בקערה מלאה מים ל 10 דקות
מסננים ושמים בקערת סלט.
מוסיפים את שאר הרכיבים  היבשים
מערבבים את חומרי הרוטב בצנצנת ומוסיפים לסלט
טועמים, מוסיפים מהתבלינים בהתאם לטעם האישי

בתאבון



יום רביעי, 20 באוקטובר 2010

של נעליך מעל רגליך – על הליכה וריצה יחפים


חול הים החם מתחת לרגלינו ביום קיץ. הבוץ שעולה לו מבין האצבעות כשאנו דורכים יחפים בשלולית ביום חורף גשום. התחושה של הליכה על כרי דשא בסתו. יחפים באנו אל העולם, וכך כנראה גם נצא ממנו. באמצע – אנו מעבירים את רוב ימינו עם סדים על הרגליים.
ריצה – הזמנה לפציעה?
ריצה יחפה
מאז ומתמיד אהבתי להסתובב יחף. כאשר לא היתה ברירה עברתי לסנדלים ונעליים נעלתי מעט ככל האפשר. כאשר הלכתי את שביל ישראל עם בני, מעין, בשנת הבר מצווה שלו, עברתי את כל השביל עם סנדלים ונהניתי מאד. הבעיות התחילו מהריצה. רצתי כמובן עם נעלייים – הכי טובות שיכולתי לקנות. התאמנתי למרתון ורצתי מרחקים הולכים וגדלים, עד 36 ק"מ. ואז הופיעו, ללא התראה מוקדמת, כאבים עזים בברכיים, שכפו עלי חצי שנה הפסקה. התחלתי לחקור בנושא ולהתעניין, והתברר לי שלמרות השיפור הגדול, לכאורה בנעלי הריצה – בולמי זעזועים, רפידות, סוליות, הרי שיותר ויותר רצים נפצעים מתחביב זה. חיפושי הובילו אותי לסגנון ה Chi Running, שהתאים לי עקב שנותי הרבות בתרגול טאי צ'י. השיטה כוללת מספר רב של אלמנטים, אולם מבחינתי המהות, הלב של השיטה (כמו של שיטת Pose הדומה לה) הינו נחיתה על קדמת הרגל, אי שם בין מרכז הרגל לאזור הכריות (בתלות בשיטה), ולא על העקב. בשנה הבאה השלמתי את המרתון, ועוד שניים אחריו, אולי בזכות השיטה.
הליכה וריצה – מיומנות עתיקת יומין
בהמשך, כאשר למדתי מיומנויות קדומות אינדיאניות במסגרת ארגון שומרי הגן, נוכחתי שצורת הליכה וריצה זו הינה למעשה השיטה בה הולכים אנשי תרבויות אדמה בכל העולם. ספרים שיצאו לאחרונה, כמו ספרו של כריס מקדוגל Born to run", מתארים את יכולותיהם המדהימות של בני שבטים אינדיאניים לרוץ בקלילות מרחקים אדירים, ולנצח את מיטב הרצים באולטרה מרתונים של עד 160 ק"מ. מצד שני, מחקרים של אנתרופולוגים שונים טוענים שבני האדם התפתחו בתור רצי העל של עולם החי – במרחקים ארוכים. שבטים קדומים היו צדים איילים וחיות אחרות בשיטת ה Persistence hunting (צייד התמדה), בה היו רצים אחר החיה עד שהיא נופלת תשושה, אחר שעות ואף ימים של ריצה. עד היום, באולטרה מרתונים בהם מתחרים בני אדם מול סוסים, האדם לרוב מנצח.
הרגל האנושית – פלא הנדסי
מוקסינים לריצה יחפה
אם נעצור לרגע ונביט על הרגל האנושית, ניווכח שהיא יצירת מופת הנדסית. מאות שרירים, גידים ועצמות היוצרים שתי קשתות שנועדו לספוג את הזעזועים הנובעים מתנועתנו, ומאפשרים לנו לנוע בקלילות, וללא פציעות. מעל 7000 קצות עצב שעוזרים לנו לזהות על מה אנו דורכים. עקרונות השיטה הינם פשוטים, וניתן ללמוד אותם בכמה שעות של קריאה או בקורס. כמו תמיד, נדרשים שנים של תרגול ומודעות (לפחות עבורי) עד שאנו מצליחים באמת להפנים צורת תנועה חדשה זו.
מה ינעל הרץ היחף?
סנדלי Huarache
אחת הבעיות הגדולות שאנו נתקל בהן הינה ההנעלה – נעליים מודרניות, כמעט ללא יוצא מהכלל כוללים עקב המגביה את הרגל ומונע מאיתנו לפסוע נכון. הליכה יחפה לעומת זאת היא קשה למדי בתנאי הארץ – ריבוי הקוצים, כמו כרבולות ותלתנים גורם ליחפנות להיות מסע ייסורים ברוב חודשי השנה. אפשרי – אבל דורש התמדה ותרגול לאורך זמן רב. בתור פשרה, צצו בשנים האחרונות מספר פתרונות ביניים, המאפשרים לנו להגן על הרגליים מפני תלאות השביל, ועם זאת ללכת בצורה הנכונה. פתרונות אלו יכולים להיות מוקסינים (אמיתיים, עם סוליית עור) אותם נתפור לבד. פתרון אחר הינו סנדלי Huarache אינדיאניות, אותם ניתן לרכוש כקיט, עם סוליה של חברת ויברם, יצרנית הסוליות הנודעת. ויברם אף יצאו עם פתרון מקורי – נעלי ה VFF – Vibram Five Fingers – נעל מוזרה למראה, אך אשר זוכה לפופולאריות גוברת בעולם וגם בארץ. וכאשר יש ביקוש, מופיע גם ההיצע, וכעת יש נעליים עם סוליה מינימאלית לרוב חברות הנעליים הגדולות, כמו גם למספר יצרנים קטנים.
ובל נשכח – מה שחשוב הוא לא איזה נעל נקנה או נייצר, אלא העובדה שבאמת נצא ונרוץ או נלך איתה. אני כבר רצתי עשרות ק"מ בסנדלי ההוארצ'י, וטיילתי איתם כחודש בלדאק שבצפון הודו, בהנאה רבה.

פרטים נוספים על ריצה יחפה, כמו גם מידע על סדנאות ריצה יחפה אותן אני מעביר, ניתן למצוא באתר שלי.

פינת המתכון – כדורי תמרים וקוקוס.
אם אנו הולכים או רצים אנו מוציאים אנרגיה רבה. בריצות של מעל שעה מומלץ לאכול חטיף אנרגיה מדי חצי שעה. ניתן לקנות חטיף מסחרי, אך מבט חטוף על האריזה יגלה לנו שהוא מכיל בעיקר סוכר, בוריאציות שונות. חטיף שאני אוהב להכין לבד, לריצה או סתם לכיבוד אורחים הינו של כדורי תמרים וקוקוס. שימו לב שלריצה יש כאן לא מעט שומנים, אולם עבורי זהו מתכון מנצח.
רכיבים:
400 גרם תמרים (מומלץ רכים, כגון מג'הול)
400 גרם פתיתי קוקוס
½ לימון, כולל הקליפה.
אופן ההכנה:
חותכים את התמרים והלימון דק, ויוצרים תערובת אחידה מכל הרכיבים
קל יותר פשוט להכניס את הכל למעבד מזון, עם להב מתכת, אך בהחלט ניתן לערבב גם באופן ידני.
מהתערובת שנוצרה מגלגלים כדורים בקוטר של כס"מ.
ניתן לצפות בעוד שבבי קוקוס, או באבקת קקאו.
בתאבון.

יום רביעי, 13 באוקטובר 2010

בית החלומות – איך נעבור מחלום למציאות


בית החלומות האולטימטיבי?
מי מאיתנו לא מייחל  לבניית בית חלומותיו. מקום של קבע, הגשמת כל משאלותינו. מקום בו נרגיש בטוחים, שלווים, שמחים – "בבית". כאשר אנו ניגשים לממש את חלומנו זה, אנו מנסים לעיתים להכניס לבית את כל מה שחשבנו עליו אי פעם – עד שיש והחלום נהפך לחלום בלהות...
במאמר זה אנסה להראות כמה חלופות לבית הקונוונציונלי.

בניה אלטרנטיבית:
בית, ארבע קירות, רצוי מבטון, דלת וחלונות. משהו שמזכיר את הבית של מיץ פטל. זה מה שעולה לי בראש באופן אינטואיטיבי כאשר מבקשים ממני לתאר בית. אולם יש גם צורות אחרות של מגורים. למעשה – אלה הצורות בהם גרה רוב האנושות משחר ההיסטוריה, והרבה לפניה. ננסה לחקור בקצרה כמה מצורות אלה.
מגורים במערה
מגורים במערה
נתחיל במה ששימש ככינוי (ואולי כינוי גנאי) לאדם הקדמון – איש המערות. מאז ומתמיד היו מערות מצרך מוגבל למדי, ובוודאי שכך בימינו. שלא לדבר על בעיות הרטיבות והטחב בחורף. ועם זאת, פה ושם, אפילו בארצנו הקטנה ודלת המשאבים ישנם אנשים שזכו ובנחלתם נמצאה מערה אותה שיפצו, טייחו ומצאו להם משכן לתפארת, בייחוד בימי הקיץ הלוהטים.
בית בוץ
בית בוץ
 אפשרות אחרת הזוכה לקהל מעריצים קטן אך גדל בהתמדה הינה זו של בתי בוץ. אמנם במבט ראשון נראה שיש כאן השקעה במשהו שיתמוסס ויעלם בגשם הראשון. אולם כיום שב ונצבר ידע וניסיון בנושא, ובתי בוץ מופיעים יותר ויותר בנוף ארצנו. היתרון הגדול הינו בבידוד הגבוה, שמאפשר לשמור על טמפרטורות נוחות עם השקעת אנרגיה מינימאלית. יתרון סובייקטיבי יותר הינה תחושת החיבור המתקבלת כאשר נמצאים במבנה של אדמה. בתי בוץ ניתן לבנות לבד, וכיום יש גם חברות וקבלנים בארץ המתמחים בבניה בבוץ.
אוהל
יורט - אוהל מונגולי
לרובנו מעורר הרעיון של אוהל אסוציאציות עם טיולים, או אולי לינה בחוף הים. אך חברות נוודיות, כמו המונגולים, או הבדואים, חיים באוהלים מאז קדמת דנא, בחום עז ובחורפים קרים ומושלגים. עם בידוד טוב מהרצפה, ניקוז של המים שעלולים לזרום על הקרקע, ואיטום טוב, מגורים באוהל יכולים להיות חוויה מדהימה, עם מרווח מינימלי בינינו ובין העולם שבחוץ. חלונות גדולים ושכבה נוספת מעל יתנו מענה לימי הקיץ החמים. תנור עצים עם ארובה יחמם לנו את החורף הקר (ובארצנו הוא לא עד כדי כך קר). רוב האוהלים כוללים מרחב מרכזי אחד, מחולק אולי למרחבי משנה בעזרת בדים. אולם קיימות גם אפשרויות אחרות, ליצור מרחבים שונים, המחוברים ביניהם. אוהלים למגורי קבע קיימים במגוון תצורות, כגון אוהלי צבא (בעיקר צבא ארה"ב) שהותאמו למגורים, אוהלים בדואיים, ויורטים (אוהלים מונגוליים). יורטים באים במגוון גדלים, וניתן לקנות אותם ואף להכין אותם לבד בסדנאות.
בית עץ
בית עץ - מיחזור קרון רכבת
כאן אנו עוברים למשהו שמקרב אותנו לבניה הקונבנציונלית. הרי בארצות רבות בעולם, כולל אירופה וצפון אמריקה, חלק ניכר מהבניה, גם של בתים גדולים ומפוארים נעשה בעץ. בית עץ אכן יכול להיות כל מה שנבקש ממנו, החל מצריף קטן, עם קירות מקרשים ולוחות שנאספו ממקורות שונים, ועד לווילה מפוארת שדומה לחלוטין לבתים סטנדרטיים בגודלה ופארה. ובכל זאת יש לרבים תחושה שונה כאשר אנו מוקפים עץ, תחושה של חמימות, של חיבור גדול יותר לעולם.

שימוש בחומרים ממוחזרים
תופעה שצוברת תאוצה הינה השימוש בחומרים ממוחזרים לבניה. בצורה זו, לא רק שאנו מקטינים את השימוש במשאבים המדוללים של כדור הארץ, אלא אף עוזרים, ולו גם בצורה קטנה, להקטין את ערימות הזבל המצטברות. לצורך זה ניתן להשתמש בצמיגים ישנים, בקבוקים ישנים, לוחות עץ ועוד ועוד, כיד הדמיון הטובה עלינו. בניה כזאת ניתן לשלב בכל סוג של בניה, כולל בניה קונוונציונלית.
אחרית דבר
יש דרכים רבות לבנות את משכננו, כל אחת עם יתרונותיו ועם חסרונותיו. רובנו אולי לא יבחרו בדרכים הבלתי קונוונציונליות, אך טוב לזכור שיש דרכים רבות לנוע על פני האדמה, ולבחור איך להיות חלק ממנה.
בהמשך אכתוב על איך ניתן לחיות בצורה שונה, שמקטינה את השפעתנו, את המדרך האקולוגי שלנו, גם במסגרת של בניה קונוונציונלית.



יום שבת, 2 באוקטובר 2010

אז מה נאכל? צמחונות, טבעונות ומזון חי


אל הצמחונות הגעתי לפני כ 30 שנה, מתוך תחושה פנימית, אינטואיטיבית, שזה המעשה הנכון עבורי. לא היה אז הרבה ידע זמין בנושא, והאמת, יש להודות, שגם לא ממש חיפשתי. ממקור עלום כלשהו, הבנתי שאגוזים למיניהם עשירים בחלבון (על שומן לא שמעתי), וכך התבססה התזונה שלי בעיקר על אגוזים. חיבה זו לא נעלמה עם הזמן. רק כעבור שנים, במהלך לימודי בארה"ב נתקלתי לראשונה בספר תזונה, אשר הוצע בחינם בחנות לספרים משומשים בסנטה ברברה, בה למדתי. מאז קראתי והעמקתי בנושא האוכל, הן התיאורטי, והן המעשי (קרי בישול), אך כאשר נשאלתי על מניעי המשכתי לטעון לנטייה אינטואיטיבית, נטולת מחשבות.
בשנתיים האחרונות, עברתי בהדרגה לתזונה שכמעט כולה טבעונית. לאחר מכן, בזכות פגישות עם אנשים שונים, כמו גם קריאת ספריו של ד"ר גבריאל קזאנס, כמו "תזונה מודעת", החלטתי לנסות את דרך ה Raw Food, המזון החי (או טבעונאי).
 בעקבות זאת גם ניסחתי  מחדש את הסיבות לתזונה שלי, כמו גם לצורת חיי בכללותה. אתחיל בהגדרת המושגים:
צמחוני - אוכל רק מהצומח, ולא אוכל מוצרים מן החי. הכוונה הינה שאדם האוכל דגים, אולי אוכל בריא (יותר), אך בודאי אינו צמחוני. לעומת זאת, צמחוני כן יאכל מוצרי חלב וביצים (לפחות ביצים בלתי מופרות, כפי שקונים בסופר).
מנת מזון חי
טבעוני - לא יאכל מוצרים מן החי כלל. זאת אומרת ימנע  גם מצריכת דברי חלב וביצים, ולרוב כל מוצר אחר מהחי, כמו דבש.
Raw Food - ידוע גם כמזון חי, או טבעונאי. אדם הניזון ממזון חי לא יאכל אוכל שחומם מעל ל 48 מעלות. (על כל גווני האפשרויות במזון חי אכתוב בפעם אחרת...)
 אציין כאן שאני אישית (כרגע) אוכל כמעט רק אוכל טבעוני, עם שאיפה ש 80% מהמזון, יהיה מזון חי. ועם זאת, אני משתדל לא להיות "אדוק מדי" בנושא – כאשר אני מבקר אצל המשפחה או חברים ומציעים לי עוגה טעימה במיוחד, אני נענה להזמנה בשמחה, גם אם היא נאפתה עם ביצים וחמאה.

פעמים רבות נשאלתי על הסיבות להיותי צמחוני או טבעוני (וההבדל הוא בהחלט משמעותי). מבחינתי קיימים שלושה מעגלים, המשפיעים על החלטותי.
אגדיר אותם כאדם, אדמה וחיה.

מעגל האדם:
במעגל זה ההתייחסות שלי שקועה לגמרי בעצמי, מתוך אנוכיות טהורה – אני דואג לבריאות שלי, לחיות שלי. בשר, בוודאי בשר שגודל בתנאים תעשייתיים מודרניים, מלא בכל מיני תוספות, אנטיביוטיקה, הורמונים ועוד, אשר ספק רב אם מועילים לבריאותנו. דוגמא קטנה – ילדות בנות 3 שמגיעות לבגרות מינית עקב עודף הורמונים באוכל שלהם, כפי שמסופר, למשל, בספר "שנת הבשרים שלי". אני אישית שמח לשמור על מיניותי כפי שהיא.
דגים, גם אם הם בריאים יותר בעקרון, סובלים מרעילות גוברת עקב הזיהום בימים ואגמים.רבות גם נכתב על הבעייתיות בצריכת חלב ומוצריו, על הליחה ושאר מחלות נשימה הנובעות ממנו.
ברפואה ובתזונה הקונוונציונליים יש קולות הטוענים שללא בשר לא נקבל את כל מרכיבי התזונה הנדרשים, אך רופאים ומומחים רבים, מגלים שאם נאכל בצורה מודעת, נקבל את כל הנדרש לנו ממזון צמחוני וטבעוני (למעט ויטמין 12 B, שלעיתים קרובות חסר גם אצל אוכלי בשר). אציין גם שמניסיון אישי, אני מרגיש בגיל 52 מלא כח ומרץ, עדיין מסוגל ללכת מרחקים ארוכים עם חברה בני 20, או לרוץ מרתונים.
מעגל האדמה:
לצורך גידול ק"ג של בשר, עלינו לגדל כ 10 ק"ג של צמחים להאכיל את בעל החיים, כפי שמטען כבר לפני שנים בספר "Diet for a small planet". זאת בלא להזכיר את הדלק לשינוע הצמחים, הזיהום הרב למי נגר ומי תהום שנגרם מצואת החיות (ראה הנחלים ואף נביעות המזוהמים תדיר בגולן), את הפגיעה באוזון ועוד ועוד. בהקשר זה אזכיר את הטענה שלו היו האמריקאים מקטינים רק ב 20% את צריכת הבשר שלהם, היה ניתן להאכיל את כל רעבי העולם בעודפי המזון שהיו נוצרים.
מעגל בעלי החיים:
 כפי שאמר אלברט אינשטיין, "מעבר לתזונה צמחונית הוא הדבר הטוב ביותר שבני האדם יכולים לעשות על מנת לשרוד על כדור הארץ". מספיק לעבור ליד לול תעשייתי ממרחק 100 מטר כדי להריח את הצחנה הנוראה הבוקעת ממנו – התרנגולות חיות בתוך צחנה זה כל חייהם – לרבות מהן נשרפים הנחיריים עקב האויר החומצי. פרות גדלות בצפיפות נוראית במכלאות, ואוכלות את שאריות המזון שהן הפרישו, ותוספים למיניהן של עצמות, שגרמו למחלות כמו מחלת הפרה המשוגעת.


לסיכום אומר רק שלכל אחד מאיתנו יש את היכולת והזכות לבחור את הדרך בה יצעד בעולם. אני מציע לכל אדם לחקור, לשאול, ולבסוף להקשיב לליבו ולבחור בדרך הנכונה עבורו.

ואם אנו עוסקים בתזונה, אז חשובה לא רק התאוריה אלא גם הפרקטיקה, ואילכך אתן כאן מתכון קל ומהיר להכנה האהוב על מאד, מתוך המזון החי:

ספגטי קישואים
רכיבים:
מנת ספגטי קישואים
ל"ספגטי"
1 קישוא
1 גזר
לרוטב:
1 כף שמן זית
1 כף טחינה גולמית
1 כף רוטב סויה
2 כפות לימון
1 כפית שמן שומשום
מלח
פלפל
2 כפות שמרי בירה (לא חובה, אך נותן טעם של מוצרלה)
אופן ההכנה:
יש לחתוך את הגזר וקישואים לפרוסות דקות בעזרת מנדולינה או קולפן. להניח את הפרוסות בקערה.
לערבב את מרכיבי הרוטב בצנצנת ולהוסיף לירקות שבקערה. מומלץ להשרות כשעה לפני ההגשה. שימו לב שניתן לשחק ביחס בין החומרים בהתאם ליצירתיות והטעם.

יום חמישי, 30 בספטמבר 2010

חיים פשוטים – איך נפשט את חיינו

הפילוסוף היווני, דיוגנס, חי בתוך חבית. כאשר אלכסנדר מוקדון, הכובש המהולל, הגיע לעירו, ניגש אל הפילוסוף, והציע לתת לו את כל מבוקשו. דיוגנס, בתגובה, ביקש שיזוז טיפה הצידה, כדי שלא יסתיר לו את השמש.
דיוגנס ואלכסנדר
 רובנו מעדיפים מגורים מרווחים יותר מחבית, ונדרשים למעט יותר מאשר רק אור שמש. ועם זאת, בין חברת הצריכה המודרנית שלנו, בה המוטיב המרכזי בחיינו הוא לעיתים קרובות הצורך לצרוך, עוד ועוד, לבין הדוגמא של דיוגנס, ניתן אולי למצוא שביל ביניים, מסלול מעט יותר שפוי. אם נביט אחורה, אל אבות  אבותינו, הרי שנגלה שהם חיו חיים פשוטים ביותר, ועם זאת כאלו שדאגו לכל מחסורם. תרבותם, כפי שכינה זאת החוקר Marshall Sahlins היתה "חברת השפע המקורית". תרבויות של ציידים לקטים, אף בימינו, עוסקות במשך רוב השנה באיסוף והכנת אוכל רק במשך 20 שעות שבועיות, ושאר הזמן מוקדש לבילוי משותף, למוזיקה, סיפורי סיפורים ושאר הנאות החיים. עם זאת יש להם תפריט מגוון שיכול לכלול עד 200 סוגי צמחים שונים.
בית לדאקי
עם המעבר לתרבות החקלאית, כפי שמתעד החוקר ג'ראד דיאמונד, וכפי שמסופר בצורה ציורית בספר "ישמעאל", החלו אנשים לצרוך מעבר לצרכים הבסיסיים שלהם, לצבור רכוש, והחל המרוץ אחר כמה שיותר דברים. ומכאן החל כמובן גם הרצון לחזור לחיים פשוטים ונטולי דאגות – ראה מקרה דיוגנס שלעיל, כמו גם האמרה התנ"כית – " מרבה נכסים, מרבה דאגה".
אולם למרות אזהרה מפורשת זו, הרי שבני אדם לא רק שלא המעיטו בנכסיהם, אלא המשיכו לבקש עוד. במשך כל שנות ההיסטוריה היו תנועות רבות שביקשו לחזור אל הפשטות, כמו האיסיים בישראל, טאויסטים בסין, נזירים וכתות למיניהם. במאה ה 20 קיבלה תנועה זו שם – Simple Living, חיים פשוטים (שם אחר הינו Voluntary Simplicity - פשטות מרצון). השם עצמו ניתן כבר ב 1930, אך בשנים האחרונות, ביחד עם התגברות הצריכה, המרוץ חסר הסוף אחר מוצרים שמתכלים ומתחלפים בקצב הולך וגובר (כמו המלכה מאליסה בארץ הפלאות, שרצה בכל הכח רק כדי להשאר במקום), עולה לו, בשקט, קול אחר. קול שקורא לעצור לרגע, להביט סביב, ולהתרכז בדברים החיוניים באמת, בבריאות שלנו, באושר וסיפוק מהחיים, בחיבור אל הטבע, אל העולם.
אין זו קריאה לשרוף את כל המכשירים ומכונות ולחזור לחיות כציידים לקטים – בעולם של כמעט 7 ביליון בני אדם, זו כנראה גישה בלתי אפשרית, גם אם רצינו לעשות זאת. אולם בהחלט ניתן למצוא שביל ביניים, בו אנו מתנהגים בצורה יותר שפויה בתוך העולם בו אנו חיים. אזכיר בהקשר זה 2 דוגמאות – הטענה שלו תושבי ארה"ב היו מורידים ב 20% בלבד את צריכת הבשר, היה ניתן להאכיל את כל רעבי העולם, כמו גם הטענה שלו 10% מתקציב הפרסום השנתי העולמי היה מופנה לטיפול בעניי העולם, היה ניתן לפתור את הרעב.
מדורה
אנו לא יכולים לפתור את בעיות העולם כולו, אך ברוח הססמא “Think globally, act locally”, הרי שנוכל להשפיע על החיים שלנו, ובמידת מה גם על האנשים שמסביבנו, ומתוך פעילות מקומית זו להיות חלק מהתהליך שעובר העולם כולו.
בהמשך אנסה לתת מעט טיפים מעשיים לשינוי אורחות החיים, אך אתחיל בעצה שניתנת לכל מתכנן פרמהקלצ'ר מתחיל – לפני שאתה ניגש לתכנן משהו, קח ערסל, תשכב לנוח ותתבונן במה שקורה מסביב. מתוך ההתבוננות תבוא התובנה , ההכרה היכן כדאי לרכז את המאמצים, מה דחוף יותר ומה דחוף פחות. רק לאחר שעברנו שלב זה, והבנו קצת יותר לעומק מה באמת קורה מסביבנו, ניתן לצלול לים הפרטים הטכניים, שהם רבים אך חשובים, ולחפש פתרונות ספציפיים לבעיות מוגדרות.

יום שלישי, 28 בספטמבר 2010

מפגש הכרות קצר


מאז שאני זוכר את עצמי, וזה כבר די מזמן, נמשכתי אל הטבע, אל העולם כפי שהוא באמת. לזריחות ושקיעות מרהיבות מראשי הרים, הפראות של סופה בחורף, על גשמיה וברקיה. לטבילה בים סוער או בגב מדברי מבודד. אהבתי אוכל שבושל על מדורה תחת שמי כוכבים, כשהגוף תשוש פיזית, אך הנפש מלאה חיות. הייתי חוזר טעון באנרגיה ללימודים ולעבודה, מחכה לטיול הבא לשוב ולחוש את הכוחות הבראשיתיים שמסביבי. היום יום עצמו לא היה רע - משפחה, גידול ילדים, עבודה מהנה ומאתגרת בהיי טק. לפחות הקפדתי לקבל שולחן עם נוף החוצה, אל הטבע שמסביב. לא ויתרתי גם על פעילויות אחרות - המשכתי באהבתי העתיקה לטיפוס צוקים, הקפדתי להתאמן בטאי צ'י, נהניתי לבשל מעדנים למשפחה וחברים, לנגן בקלרינט, לשמור על הנפש והגוף לבל יתנוונו ויתאבנו. 
שקיעה בביצת חדרה

ריצה יחפה בחולות
אך עם הזמן גמלה בי ההכרה שמשהו חסר.נתקלתי באמרתו של מרקוס אורליוס- "אל לנו לחשוש מהמוות, אלא מזה שלא חיינו", והאמרה עוררה הד חזק בליבי. הבנתי שעלי לחיות את חיי כפי שאני מרגיש  לנכון, להתחבר למצוות הלב. עבורי - היתה זו דרך של קירבה רבה ככל האפשר לאדמה. למדתי מיומנויות קדומות - Primitive Skills - בארגון שומרי הגן וכן בבית ספרו של טום בראון בארה"ב כמו גם בתוכנית הקמאנה. אני ממשיך ללמוד וללמד - ילדים כמבוגרים במסגרת שומרי הגן, כולל גם סדנאות לריצה יחפה (וכמעט יחפה), ולבישול צמחוני וטבעוני בטבע. אני מאמין גדול בהדרגתיות, ומנסה להשמר מהקיצוניות - אני עדיין בעל טלפון נייד, אם כי אני מאד משתדל להמעיט בשימוש בו, ונוהג ברכב, ועם זאת אני משתדל להקטין את ה"מדרך האקולוגי" שלי, כפי שלמדתי בשיטת הפרמהקלצ'ר, להרחיב את ידיעותי ואת חיבורי לעולם, לנסות דברים חדשים, להכיר בצורה אחרת דברים מוכרים. כך גדלה הכרותי עם נושא האוכל הטבעוני בכלל ועם נושא ה Raw food, מזון חי, בפרט.
כל אלה הם שלבים ותהליכים במעבר אל החיים הפשוטים, או ליתר דיוק - הפשוטים יותר. על המשמעויות המדויקות יותר של מילים ורעיונות אלו - אנסה לכתוב בהמשך. אל התובנות המוצגות כאן הגעתי בזכות מפגש עם אנשים מרתקים, שיחות, קריאה והתבוננות בחיים ובעולם, אשמח לשתף בכול אלו.
אסיים בציטוט מתוך ספרו של המוזיקאי ויקטור ווטן, "שעור המוסיקה" - "Everything (here) may be all wrong, but that's all right"