מאז שאני זוכר את עצמי, וזה כבר די מזמן, נמשכתי אל הטבע, אל העולם כפי שהוא באמת. לזריחות ושקיעות מרהיבות מראשי הרים, הפראות של סופה בחורף, על גשמיה וברקיה. לטבילה בים סוער או בגב מדברי מבודד. אהבתי אוכל שבושל על מדורה תחת שמי כוכבים, כשהגוף תשוש פיזית, אך הנפש מלאה חיות. הייתי חוזר טעון באנרגיה ללימודים ולעבודה, מחכה לטיול הבא לשוב ולחוש את הכוחות הבראשיתיים שמסביבי. היום יום עצמו לא היה רע - משפחה, גידול ילדים, עבודה מהנה ומאתגרת בהיי טק. לפחות הקפדתי לקבל שולחן עם נוף החוצה, אל הטבע שמסביב. לא ויתרתי גם על פעילויות אחרות - המשכתי באהבתי העתיקה לטיפוס צוקים, הקפדתי להתאמן בטאי צ'י, נהניתי לבשל מעדנים למשפחה וחברים, לנגן בקלרינט, לשמור על הנפש והגוף לבל יתנוונו ויתאבנו.
 |
| שקיעה בביצת חדרה |
 |
| ריצה יחפה בחולות |
כל אלה הם שלבים ותהליכים במעבר אל החיים הפשוטים, או ליתר דיוק - הפשוטים יותר. על המשמעויות המדויקות יותר של מילים ורעיונות אלו - אנסה לכתוב בהמשך. אל התובנות המוצגות כאן הגעתי בזכות מפגש עם אנשים מרתקים, שיחות, קריאה והתבוננות בחיים ובעולם, אשמח לשתף בכול אלו.
אסיים בציטוט מתוך ספרו של המוזיקאי ויקטור ווטן, "שעור המוסיקה" - "Everything (here) may be all wrong, but that's all right"
תגובה 1:
מקסים! הלוואי והייתי יכולה לעשות את זה, אבל בנתיים זה נשאר בגדר פנטזיה רחוקה. ככל שאני מבלה יותר עם הילדים אני דווקא נכנסת יותר לעולם הטכנולוגי והקר. נראה לי שאני מכורה יותר לקופיקו ולטלוויזיה מהם, גם מול המחשב אני מבלה יותר משהייתי רוצה.
הוסף רשומת תגובה