יום רביעי, 15 באוגוסט 2012

על פעילות גופנית


הליכה יחפה בפירנאיים הספרדים
הדרך ארוכה היא וקשה...

לצערי (ואולי, בדיעבד, לשמחתי) לא נולדתי עם יכולות אתלטיות. כילד לא היו לי גמישות, כח, סבולת או שאר התכונות שמאפיינות אתלטים. עדיין זכור לי איך בבית ספר יסודי לקחה אותי אימי לשיעור ניסיון בהתעמלות קרקע, ואת חוסר הצלחתי כמעט בכל התחומים בהם בדק אותי המאמן. לא בגלגלון, לא "שפגטים", וכנראה שגם לא בשאר התרגילים. גם במשחקי כדור לא הצטיינתי, ולרוב הייתי מאלו שנבחרים אחרונים לקבוצות הכדורגל או כדורסל. השינוי, מבחינתי, התרחש כאשר נחשפתי לעולם הטיפוס, בגיל 17. גיליתי פעילות שהלהיבה אותי, שריתקה אותי וגרמה לי הנאה רבה. לא שהצלחתי בה במיוחד, לפחות לא בהתחלה. התחלתי לטפס עם חבר של הורי, ולאחר מספר מפגשים, הוא אמר להם שאני אמנם נחמד, אך מטפס גדול אני כנראה לא אהיה. אולם בזכות אהבתי לספורט הטיפוס, גיליתי את התכונות של דבקות והתמדה בתוכי. טיפסתי בכל הזדמנות שרק יכולתי, ועם הזמן גיליתי שהיכולת שלי משתפרת פלאים. זה לקח זמן, אולי כמה שנים, אולם פתאום מצאתי שזה משליך גם על דברים אחרים. אני עולה 20 עליות מתח ללא קושי, או מבצע פיסוקים רחבים. הטיפוס גם עזר לי לפתח יכולות אחרות – את קור הרוח כאשר אתה בצעד קשה, גבוה מעל הקרקע, את היכולת לדמיין את המסלול כאשר אתה עדיין למרגלותיו, את החברות והמחוייבות שבעבודת צוות, ואת היכולת להתמקד לחלוטין ברגע, בצעד הנוכחי כאשר אני באמצע מסלול קשה. עם הזמן זכיתי לעבור קורס מדריכים ומדריכים בכירים ולשתף בחוויה גם רבים אחרים, וגם זכיתי לטפס במקומות רבים. הייתי הראשון שטיפס מסלולים רבים בארץ ובסיני, והישראלי הראשון שטיפס את ה"אל קפיטן" בעמק יוסמיטי  שבארה"ב, כמו גם מסלולים ואתרים רבים אחרים. הטיפוס גם פתח לפני עולמות רבים.
מתוך הרצון לשפר את יכולות הטיפוס שלי התוודעתי לשיטות אימון שונות. עם השנים, עסקתי גם בפעילויות נוספות – אני אוהב לרוץ למרחקים ארוכים, השלמתי 3 מרתונים והרבה ריצות לבד בשטח, ואני אף מלמד ריצה יחפה. עסקתי מספר שנים באומנויות לחימה.
אולם, הפעילויות המרכזיות שבהן עסקתי קשורות לעולם התנועה הסינית – הטאי צ'י והצ'י גונג, ועולם היוגה ההודית. בשניהם אני עוסק מעל 20 שנה. עברתי קורס מורי טאי צ'י, וכיום אני עובר קורס מורי יוגה אצל שמעון בן אבי. מה שאיפיין עבורי את הגישות האלו, הוא שכמו בטיפוס, אך בצורה עמוקה ומתוך מסורת רבת שנים, הן חיפשו את המשהו שמעבר לפעילות הגופנית בלבד, את היכולת להשפיע ולשנות את אורך חיינו, את נקודת ההתייחסות שלנו אל העולם. גיליתי את היכולת להשתנות בגישתי לחיים מתוך התנועה הפיזית, את הקשר שבין הפיזי לרוחני.

אז מה לעשות

טאי צ'י
כיום מקובלת כבר החשיבות של פעילות גופנית גם על הרפואה הקונוונציונלית, רצוי לפחות 3 עד 5 פעמים בשבוע. זה עוזר כמובן לבריאות – מועיל לבעיות של כלי דם ומחלות לב, לבעיות של סוכרת ולשלל הבעיות האחרות שנפוצות בחברת השפע המודרנית. שפע של הכל – כולל מחלות חדשות. מתברר שזה מועיל גם למח ולצלילות המחשבה – פעילות גופנית עוזרת למנוע את מחלות ההזדקנות כגון אלצהיימר, ובכלל לשמור על מח פעיל ויצירתי. ומלבד זאת, פעילות גופנית תורמת להרגשה הטובה – אם מההנאה מהפעולה, ואם מתופעות ביוכימיות, כמו הפרשת הורמון הסרוטונין.
ראשית, הכי חשוב לעשות משהו, כל דבר, העיקר להזיז את הגוף. להכנס להרגל קבוע, אפילו אם זה רק 10 דקות – אבל להקפיד על אותם 10 דקות לפחות 5 פעמים בשבוע. זאת יכולה להיות הליכה קלה ליד הבית, או כמה תרגילים בסיסיים שעושים בסלון. מה שחשוב זה להרגיל את הגוף לפעילות. כל פעילות היא מועילה, אולם יש בודאי כאלו שמועילות יותר מאחרות. קודם כל, כפי שציינתי, חשוב למצוא משהו שכיף לנו לעשות. האימון הכי טוב בעולם, אם הוא לא נעשה, לא יועיל לנו. מבחינתי מומלץ גם שלפחות חלק מהפעילות תהיה באויר הפתוח, ותאפשר לנו להשלים את החוסר של רובנו בשהות בטבע. אם נוכל להיות במגע ישיר עם האדמה, הרי שזה יתרון כפול.
יש יתרון למסגרת, בייחוד כאשר אנו רק מתחילים, ובונים את ההרגל. אפשר להירשם לשיעור, ובכך ליצור את המחויבות, ואפשר גם לקבוע עם חבר איתו נתרגל יחד. הכי חשוב זה אמנם לעשות פעילות כלשהי, אולם לתחושתי יש יתרונות לשיטות כמו יוגה או טאי צ'י שגם מבוססות על מסורת ארוכת יומין, וגם נותנות איזה "משהו" מעבר לתרגולת הפיזית.
הדעה המקובלת אומרת שרצוי לשלב פעילות אירובית – ריצה, הליכה, שחיה וכו', עם תרגילים הדורשים מאמץ מתפרץ – מה שמוגדר כ HIIT High Intensity Interval Training. זה יכול להעשות בעזרת משקולות, אך גם על ידי שימוש בכח הכובד ומשקל הגוף. הרבה תרגולים מתוך היוגה עוזרים גם לבניית הכח. אפשרויות רבות אחרות נמצאות כיום באינטרנט. אחת השיטות שאני מעריך היא דרכו של Mark Sisson, המראה באתרו סט מסודר של תרגילים אשר ניתן לבצע בטבע, ללא אביזרים.


מתכון אישי

ריצה יחפה
לסיום אציין בתור דוגמא את הפעילות שלי. רשימת הפעילויות שלי ניתנת רק לצורך ההדגמה, וכמובן שכל אחד צריך לבחור את הדרך שמתאימה לו.
אני לרוב מתחיל את הבוקר בשעה שעתיים של פעילות. זה אמנם נשמע הרבה, אך אני קם בשש, ועד שמונה כבר סיימתי את האימון הראשי של היום. עבורי, אימון הבוקר כולל הליכה לנקודת ישיבה. את ההליכה אני עושה יחף בשדות ליד הבית. בנקודת ישיבה אני עושה מגוון של פעילויות, שמשתנים מדי פעם, אך לרוב כוללים תרגילי צ'י קונג או טאי צ'י, תרגילי נשימה יוגיים – פראנאימה, תרגול של "חמשת התרגילים הטיבטים" (אותם אסביר ברשימה אחרת) ותרגילי יוגה ולסיום מדיטציה – והליכה חזרה הביתה.
פעילות זאת נותנת לי תשתית טובה לתפקד במשך שאר היום. בנוסף, אני אוהב לרוץ מדי פעם. לרוב אלו ריצות קצרות של עד חצי שעה, בוריאציות על עיקרון האינטרוואלים – קצב מהיר ואיטי לחילופין. כיום יש רבים הטוענים שריצה ארוכה אינה בריאה, לא למפרקים וגם לא ללב. אולם אני נהנה מצורת ריצה זו, כך שחודשיים שלושה בשנה אני בוחר להעלות את כמות הריצה ולהגיע לריצה שבועית של כמה שעות. כמובן שהעליה במשך הריצה נעשית בצורה הדרגתית. בימים שאני עובד מהבית, אני משתדל לקחת הפסקה קצרה כל שעה שעתיים, ולעשות פעילות כלשהי – אולי קפיצה על טרמפולינה – שנחשבת מועילה לגוף ולמערכת הלימפטית, או עמידות ראש או תרגילי צ'י גונג. בימים שאני נמצא בחוץ, הפעילות מתבטאת לרוב בעצם השהיה, אולם גם אז אני מקפיד לשלב את התרגולים הקבועים שלי.
התרכובת הזאת מתאימה עבורי, ומאפשרת לי את המגוון בתוך השיגרה. על כל אחד למצוא את צורת הפעילות  שמתאימה עבורו, אולם העיקר כאמור הוא קודם כל העשיה.

אין תגובות: