יום שישי, 12 בנובמבר 2010

הנבטה - זרע התקווה


נבטים בטבע
בדרך כלל מלאה הארץ בנובמבר בנבטים (שלא לומר פרחים). עלים קטנים וירוקים מופיעים מבעד לעשבים היבשים המכסים את האדמה החומה. הזרעים שהיו טמונים בקרקע במשך הקיץ נענים למי הגשם המרטיבים את הקרקע, ואנרגיית החיים שבהם מתעוררת. הזרע משחרר את האנזימים הטמונים בתוכו, הכוח הטמון בתוכו מתפרץ החוצה. תחילה יופיע זנבון קצר, אחר יגדל הזנבון ויופיעו עלה או שתיים (תלוי בסוג הצמח). מכאן ממשיך התהליך – מופיעים עוד עלים, אחר כך פרחים, ולבסוף יופיעו זרעים שיפלו לבסוף לקרקע, יטמנו בה וישובו לנבוט ולצמוח בשנה הבאה.
טעם של פעם
הנבטה במסננת
זהו המחזור של הצומח בטבע. מתוך מחזור זה – שלב הנבט הינו שלב מלא אנרגיה וחיות. הזרע שהכיל את הפוטנציאל הלא ממומש התפתח ויצא אל אויר העולם. לפי מחקרים שונים, הנבטה מגבירה את הכמות או זמינות של חלבונים, שומנים חיוניים, סיבים, ויטמינים, מינרלים ואנזימים. את אותו תהליך הקורה בטבע, ניתן ורצוי לחקות גם בביתנו. זה גם לא המצאה מודרנית במיוחד – התייחסות להנבטה נמצאה כבר בכתבי האיסיים. הם המליצו לקחת זרעי חיטה, להנביט אותם עד שיווצר זנבון, אחר לטחון וליצור "פת לחם" – פרוסה דקה, אותה השאירו על הסלעים החמים של מדבר יהודה עד שהתייבשו ונהפכו ל"לחם איסיים" – חיטה נבוטה בלבד ללא כל תוספות. עלי להודות שפשטותו של לחם זה ניכרת בטעמו, ונדרש זמן להסתגל אליו. אולם, למי שחפץ בטעמים מעודנים יותר– זהו בסיס ממנו ניתן לצאת להרפתקאות שונות, יותר אנינות טעם.
עצות מעשיות

הנבטה בצנצנת
אם ניקח את הזרעים וננביט אותם, נגלה שמה שקורה בטבע יכול בקלות להתרחש גם בביתנו. כל מה שנדרש זה קצת סבלנות ותשומת לב. בשלב הראשון ניקח את הזרעים (יהיו אשר יהיו) ונשרה אותם מספר שעות במים. כמות הזמן שונה מזרע לזרע, ומומלץ להתייעץ במידע הנמצא באינטרנט או בספרים. לאחר מכן נשטוף את הזרעים, ונשים בכלי הנבטה. חשוב לשטוף את הנבטים מדי כמה שעות, אחרת הם עלולים להרקיב – דבר שיהיה מאד בולט לאף. באם פספסנו בקצת – מספר שטיפות עשויות לתקן את המצב. באם לא – תמיד ניתן לשתול את הנבטים בגינה (זה עובד מצוין) ולקוות שבפעם הבאה נהיה יותר בתשומת לב. יש זרעים שיותר רגישים, ומתקלקלים יותר בקלות (כמו כוסמת, או קינואה) ויש כאלו שנובטים כמעט בכל תנאי – כמו עדשים חומות. נפסיק את תהליך ההנבטה כאשר הנבט יהיה בעל זנבון "ארוך מספיק" (בערך פעם עד פעמיים אורך הזרע). בשלב זה ניתן להמשיך ולאחסן את הנבטים במקרר. בכל מקרה – נגלה שכעת ניתן לאכול את הנבט ללא בישול – כתוספת לסלט רגיל, או בשלל מתכונים נוספים. גם אם נרצה לבשל אותם – הם עדיין יהיו יותר בריאים, וידרשו הרבה פחות זמן בישול.
עם מה ננביט
לצורך ההנבטה ניתן לקנות מתקן מיוחד המיועד לכך – אך בהחלט ניתן גם להשתמש בכלים קיימים. אני לרוב מנביט בתוך מסננת, אותה אני מקפיד לכסות במגבת. אפשרות אחרת היא לקחת צנצנת ולשים בד חיתול על הפתח (מוחזק ע"י גומי), כאשר הצנצנת הפוכה. ממלאים את הצנצנת במים, ומנקזים אותם החוצה דרך הבד.
פינת המתכון: קרקר חי מונבט.
אחד המתכונים האהובים עלי, מבוסס על מתכון של ראסל ג'יימס. יש אינספור אפשרויות להוסיף תוספות והפתעות לתוך המתכון – שווה להפעיל את הדמיון ולנסות.
רכיבים:
2 כוסות זרעי כוסמת מונבטים (יש להשתמש רק בזרעים הבהירים, שלא עברו קליה)
½ כיס שמן זית
1 קישוא, קצוץ גס
1 תפוח ירוק חמוץ (גראני סמיט) קצוץ גס (ללא הגרעינים)
1 אבוקדו קצוץ גס
1 בצל, קצוץ גס
1 כוס עגבניות מיובשות שמש, קצוצות (להשרות קודם שעתיים במים)
2 כפות מיץ לימון
¼ כוס כוסברה.
¼ כוס אגוזי מלך (מומלץ להשרות שעתיים)
מלח (רצוי מלח אטלנטי)
פלפל (רצוי גרוס טרי)
קרקר חי 
1 כוס זרעי פשתן טחונים (עדיף טחון טרי)
הכנה
שמים את כל המרכיבים למעט זרעי הפשתן הטחונים במעבד מזון, ומפעילים עד קבלת מרקם אחיד (רצוי לא אחיד מדי). טועמים, ומתקנים התיבול בהתאם לצורך.
מוסיפים את הפשתן הטחון ומערבבים עד שהוא נבלע בתערובת.
משמנים תבנית, ויוצקים שכבה דקה של הממרח (בערך ½ עד 1 ס"מ).
שמים במאדה לכ 8 שעות, עד קבלת קרקרים. במקום מאדה, ניתן להשתמש בתנור רגיל, בטמפרטורה הכי נמוכה, כאשר הדלת נשארת מעט פתוחה (אני מכניס מגבת רטובה בתור חריץ).
מוציאים כאשר קיבלנו מרקם של קרקר (זהירות לא לייבש יותר מדי!)

אין תגובות: