יום רביעי, 27 באפריל 2011

אל מלכות החרמון


הכנות
בסוף שבוע של פורים זכיתי להדריך קבוצה של חוגי סיור ירושלים לטיול בשלג בחרמון. הכל התחיל בטלפון שקיבלתי ביום ד'. התברר שהסערה של השבוע שעבר הביאה משקעים בכמות מכובדת. מסע מזורז של תיאומים מול כל הגורמים הרלוונטיים הביא לאישור לעלות לחרמון. לי לא נותר אלא לארוז את הבגדים וציוד השלג ולהצטרף אליהם למסע בלבן. הימים שנשארו עד היציאה היו ימי אביב קלאסיים – חמימים ונעימים. לרוב האנשים אולי היו אלו חדשות טובות, אך אני הבטתי בדאגה בשמש החמימה, כמו גם בדיווחים על גובה השלג באתר החרמון. ביום ו' בבוקר נשארו רק 20 ס"מ באזור הרכבל התחתון ו 40 ס"מ ברכבל העליון (לעומת כמעט מטר שבוע קודם). התגברו החששות שטיול השלג יהפך לטיול בוץ. אמנם החרמון יפה בכל מצב, אך אנו הרי רצינו להתפלש קצת בשלג ולא בבוץ.

הבוקר בא - לעבודה
תחילת העליה לחרמון
הבוקר האיר יפה וקר על החניון בתחתית נחל גובתא – ליד החטיבה. מד החום הראה טמפרטורה של 6 מעלות. קצת חם לטיול בשלג, אבל עדיין קריר. עם קצת מזל השלג לא יימס יותר מדי במהלך היום. לבשנו בגדים חמים, הכנו את מעילי ומכנסי הגשם, חותלות מעל המכנסיים, שאמורות לשמור את השלג על ההר ולא בתוך הנעליים, ויאללה – לדרך. בשעת בוקר מוקדמת השלג היה עדיין קשה, וצעדנו לנו בקלילות יחסית במעלה הנחל. עצי האלון המעטים היו עדיין בשלכת, ופה ושם הציצו סלעים מבעד למעטה הלבן. השלג יוצר תחושה של ראשוניות, של נקיון וטוהר, ואלמלא מבני הצבא שמתחתינו, היה אפשר לחשוב שאנו האנשים הראשונים שהגיעו לכאן. למרות שרוב השלג נמס בשבוע החם שמאז הסופה האחרונה, הרי שההר עדיין נשאר עטוי לבן, ואנו זכינו לטיול שלג כהלכתו. במעלה הנחל נהיו הגדות תלולות יותר, ואנו עצרנו לתרגל "עצירה עצמית" (self arrest) בשלג. הוצאנו את גרזני הקרח, ואני הראיתי לחניכים מה לעשות כאשר נופלים בשלג. התהליך הוא פשוט למדי – צריך לתקוע את הגרזן מתחת לגוף, ולהשתמש במשקל הגוף בכדי לגרום לראש הגרזן להתקע בשלג ולעצור אותנו. תהליך פשוט, אך כמו בשחיה – עדיף ללמוד אותו ממי שכבר עשה זאת – ולא בהתכתבות. החניכים נהנו לצבור מהירות במדרון, ואז בקלילות לעצור את עצמם. בשלב זה כבר היה השלג רך למדי, כך שהאתגר גם לא היה גדול מדי.
השלג מעמיק
עליה בשלג העמוק
לאחר ארוחה קלה, המשכנו כלפי מעלה בשלג שנהיה יותר עמוק, וטיפסנו בתלילות על הר החבושית, כאשר אנו שוקעים במדרנות התלולים מדי פעם – לעיתים עד לברך, ולעיתים עד הירך. מהפסגה נגלה מראה קלאסי – החרמון המושלג מעלינו, מתחת עמק החולה וההרים של דרום לבנון ממולנו. מדי דקה או שתיים עברו גולשים באתר הסקי שהיה כמעט נטוש – למעט מוסיקת הטראנס הרועשת שבקעה מהרכבל העליון. ארוחת צהריים, קצת תה לחימום הגוף והנשמה, ויצאנו שוב לדרכנו, הפעם במגמת ירידה. 

אנשי המערות

חופרים מערת שלג
הירידה בשלג היא קלה בהרבה מהעליה. הרגליים מחליקות מעצמן, והגוף פשוט נע ביחד איתן. במהלך הירידה עברנו מספר דולינות – אותם עמקים קרסטיים שהם בעצם שקע בנוף ללא מוצא נראה לעין. המים המתנקזים בהם נקווים דרך הקרקע המחורצת שבתחתיתם וחוזרים ובוקעים בבניאס. הדולינות מתאפיינות בדפנות תלולות,. ולמרות שגובה השלג בכללותו לא היה רב, הרי שבקירות אלו נשאר לא מעט שלג. אלו תנאים אידיאליים לחפירת מערת שלג. מערת שלג, להבדיל מאיש שלג, היא פעילות שלא רק הנאה (אם יש כזאת?) אלא גם שכר בצידה. בתנאי רוח וקור קיצוניים, המערה מסוגלת לבודד היטב מהסביבה, הרבה יותר מאוהל. מספיק קיר דק של עשרות סנטימטר בודדים, ובעוד שבחוץ יכולה להשתולל סופה, בתוך המערה יהיה שקט ואף חמים. זאת כמובן באופן יחסי – של אפס מעלות לעומת מינוס עשרים או מינוס ארבעים.
לנו לא ציפו תנאי סערה כאלו, ולכן חפירת המערה היתה יותר עבור התרגול וההתנסות.. ראשית יש למצוא מקום (רצוי קיר או דופן) שבו יש מספיק שלג (לפחות מטר עובי, אך רצוי יותר). לאחר מכן חופרים תעלה שנכנסת פנימה אל תוך הדופן. על התעלה להיות קטנה ככל האפשר, בכדי שכמה שפחות חום יברח ממנה, כאשר נסיים את המערה. כאשר התעלה מספיק עמוקה, בערך מטר, נתחיל לחפור את חלל השינה לצדדים. החלל יהיה מעט מוגבה מהתעלה, כדי שהאויר החם (יותר) ישאר בתוכה. החלל צריך להיות לפחות באורך של מי שיישן בתוכו, ובגובה שניתן לשכב בנוחות. באם יש מספיק זמן ואנרגיה ניתן להגדיל את החלל כך שיושבים או אפילו עומדים בפנים. את זה נעשה לרוב רק כאשר נתקע במערה למספר ימים ונחפש פעילות שתחמם אותנו... בכל מקרה חשוב להחליק את התקרה והדפנות, כדי שהמים שיזלו מהמסת השלג לא יטפטפו עלינו אלא יזרמו לצדדים.
מערת שלג מוכנה
בתאוריה זאת פעולה פשוטה וקלה. במציאות – זה קצת יותר קשה. שוכבים על השלג הקר, חופרים ומנסים להוציא את השלג מעבר לגופנו. מתרטבים מהשלג הרך. בהחלט לא קל. התחלקנו לשלושה צוותים. כל צוות בחר לו אזור וחפר מערה. לאט לאט החלו להופיע מבנים של מערות שלג במדרון. חלקנו הכינו תה לחימום הגוף והנפש. אחר כשעתיים שלוש יכולנו להביט בהתפעלות על המערות שחפרנו – כל אחת עם מקום לשלושה אנשים. השמש כבר שקעה ונהיה קר. הכנו ארוחת ערב זריזה, עוד כוס תה, ו – למיטה. אני בתור מדריך, נשארתי לישון בחוץ. גם בכדי להיות זמין אם למישהו תהיה בעיה באמצע הלילה, אך גם מתוך הידיעה והניסיון שמערות שלג בחרמון נוטות להיות רטובות למדי (מכיון שהטמפרטורות גבוהות יחסית ולכן השלג נמס ומרטיב אותך בלילה).
במשך הלילה אכן התרטבו שניים מהחניכים ועברו לאוהלים שהקמנו מראש למקרה שכזה. אולם, כאשר קמנו בבוקר גילינו שרוב החניכים אכן זכו לישון לילה שלם במערות.

אימוני בוקר

אימוני עצירה עצמית
הבוקר הגיע, שמשי אך קפוא, ועם הרוחות העזות שמאפיינות את החרמון. התעטפנו בכל הבגדים שהיו לנו, ויצאנו לבצע כמה תרגולות בסיסיות של שלג, על המדרונות התלולים. ראשית חזרנו על העצירה העצמית (self arrest). השלג היה קשה יותר והיה אפשר לצבור יותר מהירות, וגם לנסות גם תרגילים מתקדמים. אפשר להתחיל להתגלש עם הרגליים קדימה, והמתקדמים יותר – עם הראש קדימה, כאשר הם שוכבים על הגב. קצת מפחיד בהתחלה – אך מאד מהנה. כמובן שחשוב לעשות זאת במדרון נקי מסלעים, וכזה שאם נאבד את השליטה – נעצר בתחתית המדרון מעצמנו.
לאחר מכן המשכנו בעוד תרגילים – איך להתגלש במדרון – בעמידה, ישיבה ושכיבה. איך לעצור מישהו אחר בעזרת הגרזן קרח, כאשר אנו קשורים ביחד בחבל. לצורך התרגול – הולכים ביחד בטור ואחד המתרגלים קופץ למטה – ועל האחר להצליח לעצור אותו.
למדנו גם איך לעשות עגינות בשלג – חופרים תעלה עמוקה בשלג, בצורת חצי עיגול, מניחים בתוכה את החבל, והפלא ופלא – החבל מחזיק וניתן אף לגלוש עליו.

נפרדים מהלבן


מראה מרכס החבושית
סיימנו את האימונים רטובים למדי, אך עם חיוך על הפנים. שוב זמן לתה חם וארוחה עתירת אנרגיה. השלג והקור נותנים סיבה טובה לאכול הרבה ולשתות. מכאן המשכנו במורד ההר. היום היה בהיר ויפה, ומתחתינו השתרעו הנופים הרחק אל האופק. ההליכה התבצעה בשילוב של החלקה קלילה בקטעים בו השלג קשה, ביחד עם שקיעה מדי פעם בחורים שבשלג הרך. פוטנציאל לעיקומי רגליים שלשמחתנו לא התממש. לקראת אחר הצהריים הגענו חזרה לרכב המחכה. עוד קצת מלחמות שלג, בניות בשלג והורדנו מעלינו את הבגדים הרטובים, החותלות ושאר אביזרי השלג. חזרה לעולם היום יום, בו ישנים במיטות בחדרים ולא במערות בשלג.

3 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

אני מזה שמחה שאני מנויה לבלוג שלך בRSS
:)

אנונימי אמר/ה...

אני מזה שמחה שאני מנויה לבלוג שלךבRSS
תמיד כיף לקרא :)

דני וולפשטיין אמר/ה...

תודה רבה
כיף גדול לי לכתוב כאן
ועוד יותר - לעשות את הדברים במציאות