על מחאה ואלטרנטיבה

אני עוקב בעניין רב אחר המחאה שהתפשטה בארץ בימים אלו. נראה שאנשים מפנימים את הבעייתיות שבשיטה הנוכחית ומנסים למצוא לה פתרון כלשהו. כל אותם תחלואים של החברה המודרנית, חוסר השוויון, הניתוק, הניכור, הרדיפה אחר עוד ועוד מוצרי צריכה, הניסיון למצוא משמעות לחיים. המאהלים וההפגנות מאפשרות לנו להתחבר מחדש לצורך שלנו במפגש, במגע, בתחושת השבט והביחד. זה אכן דבר מופלא  וכלל לא מובן מאליו. אולם, ביחד עם ההתפעלות מהתנועה הספונטנית שצומחת לה מול עינינו, עולים בי תהיות מסוימות לגבי המטרה של ההפגנות, והתחושה של חוסר שביעות רצון. מחשבות על הדרך, כמו שהעלו עלמה זהר, או עופר ישראלי משומרי הגן.  כלפי חוץ, נוצר רושם שעיקר הדרישה היא שלכולם יהיו תנאים חומריים הדומים לעשירון או למאיון העליון. זה קצת מזכיר לי קריקטורה שראיתי פעם, על שתי זקנות שיושבות בשכונת עוני, ואחת אומרת לשניה "עוד מעט תגיע המהפכה, ואז לכולנו יהיו משרתים".

פתרון אפשרי אחד הוא אכן שלכולנו יהיה יותר: יותר כסף, יותר מוצרים, בית יותר גדול. במובן מסוים זה אולי אפילו נכון – רבים מאיתנו נהנים היום מרווחה חומרית, במזון, בביגוד, בדיור, במוצרי מותרות למיניהן, שהיתה שמורה רק למעטים לפני כמה עשרות ובודאי מאות שנים. אולם, צריך לזכור גם שאנו נמצאים בעולם סופי, עם משאבים סופיים שהולכים ומתכלים בקצב מהיר, בד בבד עם גדילה ענקית במספר בני האדם, ובדרישות החומריות שלהם.

לכן הגיע אולי הזמן לצאת ולחשוב קצת מחוץ ל"קופסת הצרכנות" שאנו נמצאים בה. אותה צורת מחשבה שאומרת שאנו צריכים עוד ועוד מוצרים חדשים, ריגושים חדשים. עלינו לראות כמה מהדברים שאנו צורכים באים מהכרח אמיתי  וכמה בגלל הלחץ של החברה, של הקואופרטיבים הגדולים, של מסעי הפרסום. אלה היוצרים תרבות של "לחם ושעשועים" לפי מיטב המסורת של רומא העתיקה. (לפחות כאן את המפסידים בתחרות ה"ריאליטי" האחרונה לא זורקים למאכל לאריות). עלינו להתבונן בשלל המוצרים שאנו רוכשים, בשפע החומרי שמסביבנו, ולהרהר לרגע האם זאת באמת הדרך אל האושר. האם אני באמת "צריך" את כל מה ש"תרבות הצריכה" מנסה  למכור לי. או שמא אולי עדיף לחפש דרכים אחרות. דרכים שאינן קשורות ב"יותר" מכל דבר, אלא בחזרה לחיים הפשוטים. יותר, אבל מסוג אחר. יותר זמן בטבע, יותר זמן להכין את האוכל ויותר זמן לאכול אותו. יותר זמן עם משפחה או חברים.

בחברות של ציידים לקטים אנשים עבדו, ככל הידוע, רק כ 20 שעות בשבוע בממוצע. נכון, העולם היה אז פחות צפוף בצורה משמעותית, ואנו לא נוכל לחזור לחיי הלקטות. אולם, כל אחד מאיתנו יכול להתבונן בחייו, ולהחליט מה אנו לוקחים מהחברה, מה אנו באמת צריכים. ולא לשכוח להביט על מה אנו מחזירים לעולם, ואיפה אנו תורמים ונותנים.

צום מיצים

הכנות

כאשר הגעתי לסדנת צום המיצים של ד"ר גבריאל קאזאנס (Gabriel Cousens), כבר הייתי מנוסה למדי בצומות למיניהם, ולכאורה לא היה עלי לצפות לחוויה חדשה. במציאות, ניסיוני לימד אותי שכל צום הוא חוויה חדשה ומיוחדת, חוויה בפני עצמה.

גבריאל קאזאנס

מזה כשלושים שנה שאני נוהג לצום מדי פעם.  כמו בהרבה ענייני בריאות ותזונה, זה התחיל בספר שקראתי שהמליץ על צומות כדרך לניקוי הגוף. הרעיון סיקרן אותי והחלטתי לבדוק איזו השפעה תהיה לצום עלי. התחלתי עם צום מים של יום, וראיתי שזה בהחלט לא נורא כל כך. הגוף קצת התלונן בהתחלה, אולם בהמשך "הבין את הרעיון", וחזר לתפקוד רגיל. היו תקופות שעשיתי צום של יום, לפחות פעם בחודש. בהמשך, שילבתי צומות  במהלך טיולים. גיליתי שגם אחרי שלושה או ארבעה ימים, הגוף מתפקד בנוחות גם ללא אוכל, על אף המאמץ הגופני. למעשה – עבורי היה הכי קשה (בדרך כלל) דווקא ביום יומיים הראשונים, ולאחר מכן נכנס הגוף לשגרת הצום, ואף הגיע לתחושת קלילות. גם כאשר עשיתי Vision Quest לפי המסורת האינדיאנית, תחילה במסגרת "שומרי הגן", ואחר כך לבדי, צמתי במשך ימי ה quest. בתהליך זה, יושבים לבד במעגל של 2 מטר במשך ארבעה ימים. מהר מאד גם מגלים שהצום הוא החלק הקל, והרבה יותר קשה להיות עם עצמנו, ללא כל גירויים והפרעות חיצוניות – אך זה כבר סיפור אחר.

למה לצום

צום - לקלילות ושמחה

הצום הוא תהליך עתיק ומוכר. כבר היפוקרטס, "אבי הרפואה" היווני המליץ על צום כדרך לטיפול במחלות. אם נסתכל על חיות בטבע, או על ילדים קטנים, נראה שגם הם נוטים לצום כאשר אינם חשים בטוב. רופאים ומטפלים המליצו במשך השנים על צום לטיפול במגוון בעיות. בין השאר, נטען שצום יכול לסייע בטיפול במחלות כגון סרטן, סכרת, מחלות לב וכלי דם ומחלות אימוניות. יש גם מחקרים המצביעים על כך שצום יכול להגדיל את אריכות החיים, ולהאט את תהליך ההזדקנות. כמו כן נטען שהצום עוזר לנו לנקות רעלים שונים שהצטברו בגוף – בעיה חמורה במיוחד בעולמנו המודרני, הרווי ברעלים שונים, במזון שאנו אוכלים, במים שאנו שותים ואף באויר שאנו נושמים.

יתרה מכך, צום אף נחשב כמסייע לתהליכים רוחניים, ואנו מוצאים בכל דת טקסים הקשורים לצום. אלה יכולים להיות צומות כלליים, כמו יום כיפור ביהדות או הראמדאן באיסלאם. הם גם יכולים להתבטא בצומות מיוחדים שלוקחים עליהם אנשים –נזירים ברוב המסורות, נערים שעוברים טקסים כמו ה Vision quest שהוזכר קודם, וכמובן מורים רוחניים במשך כל הדורות – החל מדמויות כמו ישו, אליהו, משה, בודהה, וכלה במורים רוחניים בני זמננו.

סוגי צום

צום הוא בעצם סוג של המנעות. המנעות זו יכולה להיות מדברים שונים. ניתן להמנע מאוכל בלבד, או מאוכל ושתיה (כמו ביום כיפור). קיימים גם צומות מיצים למיניהם. אלה יכולים לכלול רק מיצי פירות, או רק מיצי ירקות, או שילוב כלשהו ביניהם. יש גם המסננים את המיץ, בכדי להמנע מצריכת הסיבים התזונתיים. בעוד שצום מלא, של אוכל ושתיה, לא נמשך בדרך כלל יותר מימים בודדים (מקובל שאדם אינו יכול לחיות יותר משלושה-ארבעה ימים לכל היותר ללא מים), הרי שצום מים, ובייחוד צום מיצים ניתן לבצע במשך תקופה ארוכה יותר – מקובל להגיד שניתן לצום כך במשך 20 או 30 יום ואף יותר.

חשוב – אין לבצע צום ארוך, כמו גם צום לאנשים הסובלים מבעיות בריאותיות, ללא השגחת רופא!

הצום עם גבריאל

נהנים מהמיצים

הצום עם גבריאל, נעשה בקיבוץ יחיעם שבגליל, בחודש מאי, וכלל 7 ימים מלאים של צום מיצים, ועוד יום הכנה לצום, ויום יציאה מהצום. מניסיונו של גבריאל (כמו גם של אחרים) זהו פרק הזמן המינימלי לניקוי הרעלים בגוף. ביום הראשון התכנסנו, כ 60 משתתפים, מישראל וגם מאירופה לסעודה מפסקת שכללה קצת ירקות חתוכים. קיבלנו הנחיות לקראת הצום, שאלות ותשובות ו – לישון. בין העקרונות שגבריאל מדבר עליהם לבריאות ואריכות חיים נמנית גם החשיבות של שינה מספקת (לפחות 7-8), שמתרחשת בשעות המתאימות – רצוי מ 10 בלילה.

אימון יוגה

למחרת נכנסנו לשגרת הצום – 4 מיצים ביום, כל פעם עם שילוב אחר של פירות וירקות, שהוכנה בהרבה אהבה על ידי יהודית מהלל וצוותה. בין לבין שולבו פעילויות שונות – שאלות ותשובות על הצום עם גבריאל, יוגה בבוקר עם שנטי בת זוגו, מדיטציה, מוסיקה ושירה, צ'י קונג, טיולים בסביבה ועוד. גם זכינו לשמוע מדי יום הרצאות מגבריאל על נושאים שונים. בהתחשב בכך שגבריאל הוא גם רופא, וגם מורה רוחני עם ניסיון ורקע במספר שיטות  (הינדואיזם, יהדות, שאמאניזם), וגם מומחה למזון חי (Raw food) שמעביר צומות מיצים מזה כ 30 שנה, הרי שיש לו ידע רב להעביר. שמענו על דברים שונים, כגון כללים לאריכות חיים, או על שיטת טיפול בסכרת שפיתח גבריאל, שמבוססת על צום מיצים, שבעקבותיו שינוי תזונתי למזון טבעוני. בטיפול בקבוצה של 22 חולי סכרת כבדים, זכתה השיטה ל 97% הצלחה. גם בקבוצה שלנו היו כמה אנשים עם רמת סוכר (ולחץ דם) גבוהים. עד סוף השבוע הגיעו כולם לרמות תקינות של סוכר ולחץ דם.

לאט לאט נכנסנו לשגרה של חיי הצום. לכל אחד היו את המשברים והקשיים שלו. כמו שאמרתי – גם לי, למרות שכבר עשיתי צומות בעבר, כולל צומות של 7 ימים, היו בהחלט רגעים קשים. אולם לקראת סוף השבוע התמלא הגוף בתחושת קלילות ועוצמה. בבוקר האחרון רצתי חצי שעה ללא כל מאמץ – הפסקתי רק כי הגיע הזמן ללכת לפגישה.

היציאה מהצום

מיצים מוכנים להגשה

אחד העקרונות הראשונים שדובר בהם הינו החשיבות של היציאה הנכונה מהצום. לאחר שבוע של המנעות ממזון, כמו גם משאר הסחות הדעת של עולמנו – אינטרנט, עיתונים, עבודה, חשוב לחזור לעולם ה"רגיל" בצורה מבוקרת. לא להגזים באוכל, ורצוי גם להקפיד לאכול נכון, בצורה בריאה. אחרת – יחזרו במהירות הרעלים והשפעותיהם, שטרחנו להוציא בעמל רב.

זהו, נגמר השבוע. נפרדנו מהאנשים שלפני שבוע היו זרים גמורים, ועתה נהיו למכרים ושותפים, ולו זמניים, למסע חיינו. את הלקחים ושיעורים קיבלנו במהלך השבוע. עכשו נשאר רק להפנים אותם ולשלב אותם בתוך חיינו.

הערות:

1. התמונות באדיבות חדוה שפרעם, ממייסדות "נשים מצלמות"

2. פרטים נוספים באתר "עץ החיים" ובדף הפייסבוק

Wabi Sabi– מה זה חיים פשוטים ביפנית

בית הודי במאנאלי

וואבי סאבי – לא זה לא מאכל אקזוטי או שיטת טיפול חדשה מהמזרח. בפעם הראשונה נתקלתי במונח זה בעת שהסתובבתי עם חדוה,בת זוגי, בחנות יד שניה. היא התפעלה משרפרף ישן וטיפה עקום, שאמי, כך אני מניח, היתה מזמן זורקת בשאט נפש. אך חדוה הסבירה לי שדווקא אותות הגיל, והעובדה שאינו מושלם הם שהופכים את השרפרף למשהו מיוחד, בעל "נשמה". עם הזמן זכיתי להתעמק קצת יותר בפילוסופיה משונה לכאורה זו, שטוענת שלאו דווקא מה שחדש ונוצץ יותר הוא גם טוב יותר. להיפך – מתכון אחד שמצאתי ליצירת פריט שהוא "וואבי סאבי" – הינו לבנות משהו, ואז להשתמש בו במשך 200 שנה, לתת לו לקבל מכה קטנה פה ושם, אולי איזה פגם או תיקון, ואז יש לנו משהו שהוא באמת בשל. כך מספרים שכאשר אדריכל יפני תכנן מקדש חדש, המפרט כלל גם הנחיה לסגור אותו ל 300 שנה. רק לאחר זמן זה נפתח המקדש לקהל.

עקרונות הוואבי סאבי

מחסן

אחת ההגדרות לוואבי סאבי הינה "ההערכה ליופיו של הלא מושלם, הלא גמור ובר החלוף, ההערכה לדברים פשוטים, שהזמן נתן בהם את אותותיו.". זוהי פילוסופיה שקשורה באופן הדוק לפשטות של הזן בודהיזם, ולפעילויות כגון טקס התה היפני. זוהי גישה פילוסופית שמחפשת ליצור עולם של פשטות, נקי מהפרעות של חוסר סדר ועומס מיותר. היא מעריכה את החיים הפשוטים, ואת היופי שבתהליכים המתרחשים בטבע שמסביבנו. היא מקבלת את מחזורי החיים, של יצריה וגדילה, שלאחריהם מגיע תהליך ההתפוררות והמוות. אנו נזכרים בבר חלוף שקיים בכל דבר – בעולם מסביב כמו גם בגופינו אנו. אנו גם נשאף להשאר רק עם מה שבאמת נחוץ – לא פחות, אבל גם לא יותר. זהו תהליך שמציב לנו ראי ואתגר מול הנטיה של החברה שלנו, כמו גם של חברות בעבר, לצרוך עוד ועוד, לאסוף עוד ועוד דברים שאין לנו צורך אמיתי בהם. ועם זאת, חשוב גם לזכור ולהבין שוואבי סאבי אינו מדבר על חיי עוני ודלות. אין מדובר על חיים בתוך הזנחה, לכלוך ועליבות, אלא על פשטות שיש בה ניקיון, ומינימליזם, יחד עם הכרה והערכה לתהליכי הבליה המתרחשים סביבנו.

12 דרכים להגיע לוואבי סאבי

קערה לטקס תה יפני

1. טפחו את האיטיות: קחו את הזמן, ותנסו לתפקד ללא מכשירים חוסכי זמן. שיטפו את הכלים ביד, חממו על הכיריים (או עדיף במדורה) ולא במיקרו, נקו את הבית במטאטא, לושו בצק ביד. והכל מתוך מודעות למעשים.
2. טפחו את ההתבוננות: הקפידו להתבונן בעולם שמסביב. בעגבניה לפני שאנו חותכים אותה לסלט, בכוס התה שאנו שותים ממנה, באנשים שאנו נפגשים איתם. התבוננו בעזרת כל החושים. התענגו על הצבע, הצורה, המרקם של הדברים. ואל תשכחו להריח, לחוש, לשמוע את הצליל כאשר הסכין חותך את הירקות לסלט.
3. טפחו את האומנויות: העדיפו את המוצרים הפשוטים, שנעשו על ידי אנשים אמיתיים ולא על ידי מכונות. ואם אפשר, הקפידו ליצור את המוצרים בעצמכם. הכינו כלים מעץ בעצמכם: כפות, קערות, כוסות. חפשו את העץ המתאים, הקשיבו לו, וצרו את הצורה המיוחדת. הכינו סלים מקש, כלי חימר, בגדים. שתלו ירקות ותבלינים בגינה או אדנית. האפשרויות הן אינסופיות.
4. טפחו את הניקיון: הניקיון שאנו יוצרים בסביבה שלנו עוזר לנו ליצור מרחב מקודש. הקפידו ליצור טקס יומי של ניקיון המרחב בו אנו שוהים.
5. טפחו את ההתבודדות: מצאו מקום שבו תוכלו להקדיש זמן להיות לבד, לכמה רגעים של שלוה ומדיטציה מדי יום. אם יש לכם גישה אל הטבע, מה טוב – פינה בגינה, נקודה מתחת לעץ בגן ציבורי. אולם גם פינה קטנה בבית, רצוי כזאת שפונה לנוף או לפחות אל השמים.
6. טפחו את המרחב בו אתם שוהים: המנעו מעומס יתר בסביבתכם ועודף חפצים. זכרו ש"פחות הוא יותר". זכרו את החשיבות של מרחבים ואור – גם בשטח קטן לכאורה.
7. טפחו את השקט: בעולמנו המודרני, עמוס הגירויים והרעשים, השאירו גם זמן לשקט – החיצוני וגם הפנימי. הקפידו לסגור את הטלויזיה מדי פעם (ואולי עדיף בכלל בלי טלויזיה). סגרו את הרדיו מדי פעם בזמן הנסיעה במכונית. הקפידו על ברכה ורגע של שקט לפני תחילת הארוחה. וגם כאשר נפגשים עם חברים ומשפחה, לא חייבים למלא את החלל בשיחה בטלה.
8. טפחו את ה"סאבי" : אותו יופי שבא עם ההתבגרות, עם הזמן. השתמשו ברהיטים עתיקים או חומרים ממוחזרים בבית. המנעו ככל האפשר ממוצרים חדשים ותעשייתיים.
9. טפחו חפצים עם נשמה: השתמשו כמה שיותר במוצרים שנעשו בעבודת יד, עם כל הייחודיות, והאופי, וגם הפגמים הקטנים שניטעו בהם על ידי היוצר.
10. טפחו את חוסר השלמות: הכירו בכך שאיננו מושלמים, לא אנו בתור בני אדם, ולא המגורים שלנו. הרשו לבית להיות עם (קצת) חוסר שלמות. דוגמא קלאסית לכך הינה אומן הזן, שבתוך הסדר והניקיון משאיר תמונה אחת תלויה בזוית קטנה.
11. טפחו את החמימות: הקפידו על כך שיהיה נעים בבית. כסא רך, של להתכרבל בו, אור רך ונעים. מרחב שנעים לשבת ופשוט להיות בו.
12. טפחו את הפשטות: ככל שנצרוך פחות, כך ישאר לנו זמן רב יותר להיות עם משפחה, עם חברים ובטבע – היופי שבפשטות.

אל מלכות החרמון

הכנות

בסוף שבוע של פורים זכיתי להדריך קבוצה של חוגי סיור ירושלים לטיול בשלג בחרמון. הכל התחיל בטלפון שקיבלתי ביום ד'. התברר שהסערה של השבוע שעבר הביאה משקעים בכמות מכובדת. מסע מזורז של תיאומים מול כל הגורמים הרלוונטיים הביא לאישור לעלות לחרמון. לי לא נותר אלא לארוז את הבגדים וציוד השלג ולהצטרף אליהם למסע בלבן. הימים שנשארו עד היציאה היו ימי אביב קלאסיים – חמימים ונעימים. לרוב האנשים אולי היו אלו חדשות טובות, אך אני הבטתי בדאגה בשמש החמימה, כמו גם בדיווחים על גובה השלג באתר החרמון. ביום ו' בבוקר נשארו רק 20 ס"מ באזור הרכבל התחתון ו 40 ס"מ ברכבל העליון (לעומת כמעט מטר שבוע קודם). התגברו החששות שטיול השלג יהפך לטיול בוץ. אמנם החרמון יפה בכל מצב, אך אנו הרי רצינו להתפלש קצת בשלג ולא בבוץ.

הבוקר בא - לעבודה

תחילת העליה לחרמון

הבוקר האיר יפה וקר על החניון בתחתית נחל גובתא – ליד החטיבה. מד החום הראה טמפרטורה של 6 מעלות. קצת חם לטיול בשלג, אבל עדיין קריר. עם קצת מזל השלג לא יימס יותר מדי במהלך היום. לבשנו בגדים חמים, הכנו את מעילי ומכנסי הגשם, חותלות מעל המכנסיים, שאמורות לשמור את השלג על ההר ולא בתוך הנעליים, ויאללה – לדרך. בשעת בוקר מוקדמת השלג היה עדיין קשה, וצעדנו לנו בקלילות יחסית במעלה הנחל. עצי האלון המעטים היו עדיין בשלכת, ופה ושם הציצו סלעים מבעד למעטה הלבן. השלג יוצר תחושה של ראשוניות, של נקיון וטוהר, ואלמלא מבני הצבא שמתחתינו, היה אפשר לחשוב שאנו האנשים הראשונים שהגיעו לכאן. למרות שרוב השלג נמס בשבוע החם שמאז הסופה האחרונה, הרי שההר עדיין נשאר עטוי לבן, ואנו זכינו לטיול שלג כהלכתו. במעלה הנחל נהיו הגדות תלולות יותר, ואנו עצרנו לתרגל "עצירה עצמית" (self arrest) בשלג. הוצאנו את גרזני הקרח, ואני הראיתי לחניכים מה לעשות כאשר נופלים בשלג. התהליך הוא פשוט למדי – צריך לתקוע את הגרזן מתחת לגוף, ולהשתמש במשקל הגוף בכדי לגרום לראש הגרזן להתקע בשלג ולעצור אותנו. תהליך פשוט, אך כמו בשחיה – עדיף ללמוד אותו ממי שכבר עשה זאת – ולא בהתכתבות. החניכים נהנו לצבור מהירות במדרון, ואז בקלילות לעצור את עצמם. בשלב זה כבר היה השלג רך למדי, כך שהאתגר גם לא היה גדול מדי.

השלג מעמיק

עליה בשלג העמוק

לאחר ארוחה קלה, המשכנו כלפי מעלה בשלג שנהיה יותר עמוק, וטיפסנו בתלילות על הר החבושית, כאשר אנו שוקעים במדרנות התלולים מדי פעם – לעיתים עד לברך, ולעיתים עד הירך. מהפסגה נגלה מראה קלאסי – החרמון המושלג מעלינו, מתחת עמק החולה וההרים של דרום לבנון ממולנו. מדי דקה או שתיים עברו גולשים באתר הסקי שהיה כמעט נטוש – למעט מוסיקת הטראנס הרועשת שבקעה מהרכבל העליון. ארוחת צהריים, קצת תה לחימום הגוף והנשמה, ויצאנו שוב לדרכנו, הפעם במגמת ירידה. 

אנשי המערות

חופרים מערת שלג

הירידה בשלג היא קלה בהרבה מהעליה. הרגליים מחליקות מעצמן, והגוף פשוט נע ביחד איתן. במהלך הירידה עברנו מספר דולינות – אותם עמקים קרסטיים שהם בעצם שקע בנוף ללא מוצא נראה לעין. המים המתנקזים בהם נקווים דרך הקרקע המחורצת שבתחתיתם וחוזרים ובוקעים בבניאס. הדולינות מתאפיינות בדפנות תלולות,. ולמרות שגובה השלג בכללותו לא היה רב, הרי שבקירות אלו נשאר לא מעט שלג. אלו תנאים אידיאליים לחפירת מערת שלג. מערת שלג, להבדיל מאיש שלג, היא פעילות שלא רק הנאה (אם יש כזאת?) אלא גם שכר בצידה. בתנאי רוח וקור קיצוניים, המערה מסוגלת לבודד היטב מהסביבה, הרבה יותר מאוהל. מספיק קיר דק של עשרות סנטימטר בודדים, ובעוד שבחוץ יכולה להשתולל סופה, בתוך המערה יהיה שקט ואף חמים. זאת כמובן באופן יחסי – של אפס מעלות לעומת מינוס עשרים או מינוס ארבעים.

לנו לא ציפו תנאי סערה כאלו, ולכן חפירת המערה היתה יותר עבור התרגול וההתנסות.. ראשית יש למצוא מקום (רצוי קיר או דופן) שבו יש מספיק שלג (לפחות מטר עובי, אך רצוי יותר). לאחר מכן חופרים תעלה שנכנסת פנימה אל תוך הדופן. על התעלה להיות קטנה ככל האפשר, בכדי שכמה שפחות חום יברח ממנה, כאשר נסיים את המערה. כאשר התעלה מספיק עמוקה, בערך מטר, נתחיל לחפור את חלל השינה לצדדים. החלל יהיה מעט מוגבה מהתעלה, כדי שהאויר החם (יותר) ישאר בתוכה. החלל צריך להיות לפחות באורך של מי שיישן בתוכו, ובגובה שניתן לשכב בנוחות. באם יש מספיק זמן ואנרגיה ניתן להגדיל את החלל כך שיושבים או אפילו עומדים בפנים. את זה נעשה לרוב רק כאשר נתקע במערה למספר ימים ונחפש פעילות שתחמם אותנו... בכל מקרה חשוב להחליק את התקרה והדפנות, כדי שהמים שיזלו מהמסת השלג לא יטפטפו עלינו אלא יזרמו לצדדים.

מערת שלג מוכנה

בתאוריה זאת פעולה פשוטה וקלה. במציאות – זה קצת יותר קשה. שוכבים על השלג הקר, חופרים ומנסים להוציא את השלג מעבר לגופנו. מתרטבים מהשלג הרך. בהחלט לא קל. התחלקנו לשלושה צוותים. כל צוות בחר לו אזור וחפר מערה. לאט לאט החלו להופיע מבנים של מערות שלג במדרון. חלקנו הכינו תה לחימום הגוף והנפש. אחר כשעתיים שלוש יכולנו להביט בהתפעלות על המערות שחפרנו – כל אחת עם מקום לשלושה אנשים. השמש כבר שקעה ונהיה קר. הכנו ארוחת ערב זריזה, עוד כוס תה, ו – למיטה. אני בתור מדריך, נשארתי לישון בחוץ. גם בכדי להיות זמין אם למישהו תהיה בעיה באמצע הלילה, אך גם מתוך הידיעה והניסיון שמערות שלג בחרמון נוטות להיות רטובות למדי (מכיון שהטמפרטורות גבוהות יחסית ולכן השלג נמס ומרטיב אותך בלילה).

במשך הלילה אכן התרטבו שניים מהחניכים ועברו לאוהלים שהקמנו מראש למקרה שכזה. אולם, כאשר קמנו בבוקר גילינו שרוב החניכים אכן זכו לישון לילה שלם במערות.

אימוני בוקר

אימוני עצירה עצמית

הבוקר הגיע, שמשי אך קפוא, ועם הרוחות העזות שמאפיינות את החרמון. התעטפנו בכל הבגדים שהיו לנו, ויצאנו לבצע כמה תרגולות בסיסיות של שלג, על המדרונות התלולים. ראשית חזרנו על העצירה העצמית (self arrest). השלג היה קשה יותר והיה אפשר לצבור יותר מהירות, וגם לנסות גם תרגילים מתקדמים. אפשר להתחיל להתגלש עם הרגליים קדימה, והמתקדמים יותר – עם הראש קדימה, כאשר הם שוכבים על הגב. קצת מפחיד בהתחלה – אך מאד מהנה. כמובן שחשוב לעשות זאת במדרון נקי מסלעים, וכזה שאם נאבד את השליטה – נעצר בתחתית המדרון מעצמנו.

לאחר מכן המשכנו בעוד תרגילים – איך להתגלש במדרון – בעמידה, ישיבה ושכיבה. איך לעצור מישהו אחר בעזרת הגרזן קרח, כאשר אנו קשורים ביחד בחבל. לצורך התרגול – הולכים ביחד בטור ואחד המתרגלים קופץ למטה – ועל האחר להצליח לעצור אותו.

למדנו גם איך לעשות עגינות בשלג – חופרים תעלה עמוקה בשלג, בצורת חצי עיגול, מניחים בתוכה את החבל, והפלא ופלא – החבל מחזיק וניתן אף לגלוש עליו.

נפרדים מהלבן

מראה מרכס החבושית

סיימנו את האימונים רטובים למדי, אך עם חיוך על הפנים. שוב זמן לתה חם וארוחה עתירת אנרגיה. השלג והקור נותנים סיבה טובה לאכול הרבה ולשתות. מכאן המשכנו במורד ההר. היום היה בהיר ויפה, ומתחתינו השתרעו הנופים הרחק אל האופק. ההליכה התבצעה בשילוב של החלקה קלילה בקטעים בו השלג קשה, ביחד עם שקיעה מדי פעם בחורים שבשלג הרך. פוטנציאל לעיקומי רגליים שלשמחתנו לא התממש. לקראת אחר הצהריים הגענו חזרה לרכב המחכה. עוד קצת מלחמות שלג, בניות בשלג והורדנו מעלינו את הבגדים הרטובים, החותלות ושאר אביזרי השלג. חזרה לעולם היום יום, בו ישנים במיטות בחדרים ולא במערות בשלג.

המלצה: Vita-Mix 5200

ה- ויטמיקס בדגם החדש  TNC 5200

בלנדר רב עוצמה שמביא בריאות למטבח שלכם
 
אני נהנה לבשל מזה שנים רבות. תמיד היה לי חשוב לשלב בין אוכל בריא לאוכל טעים. כזה שמענג את החושים, אך גם משאיר תחושה של אנרגיה ובריאות בסוף הארוחה. בשנים האחרונות אף התעמקתי בנבכי המזון החי (מזון טבעונאי, Raw food). מטבח זה מביא עימו אתגרים ביצירת טעם ומרקם מגרה ומשביע. כאשר אנו באים להכין מזון חי, כמו גם בלא מעט מזון מבושל, יש מתכונים רבים שדורשים ריסוק של הרכיבים. ניתן לעשות זאת במעבד מזון או בבלנדר. לכל אחד מהם יתרונות וחסרונות. אולם מניסיונם של שפים רבים של מזון חי, כדי ליצור את הטעם ומרקם המיוחד צריך מכשיר שהוא חזק במיוחד. בתחום זה אין ספק שהבלנדר של ויטמיקס הוא משכמו ומעלה. דברים שאפשר לעשות בויטמיקס קשה לחקות בבלנדר אחר.

הבלנדר הזה ישנה לכם את המטבח – את השייקים הבריאים, את הגלידות, את המרקים, הרטבים, חומוס, חלבי אגוזים למיניהם ועוד.  הוא יאפשר לכם ליצור מאכלים יותר בריאים ויותר טעימים ...

קראו כאן על השיקולים החשובים ברכישת בלנדר

עלות:

3150 ש"ח
כולל ספר מתכונים ו-DVD (באנגלית)
7 שנות אחריות
השתמשו בקופון ws1121 לקבלת משלוח חינם בשווי 45 ₪


לפרטים נוספים ולהזמנת הבלנדר

פינת המתכון

כאשר אנו באים להכין מזון בבלנדר, אין ספק שאחד המתכונים הבסיסיים של המטבח החי הינו ה"רסק הירוק" או ה"שייק הירוק" (הידוע כ Green Smoothie באנגלית). בגדול זוהי תערובת של עשבים ירוקים עם תוספות של פרי מתוק ועוד מיני הפתעות. מנה זו מאפשרת לנו לקבל מנה גדושה של עלים ירוקים – מקור מושלם לויטמינים ומינרלים רבים, כמו גם מקור מעולה לחלבון. במתכון הזה יש חופש רב, וניתן להוסיף ולהוריד רכיבים בהתאם לזמינות ולטעם שלנו. אני משתדל לזכות בשייק כזה בארוחת הבוקר. שייק טיפוסי עשוי להכיל את הרכיבים הכלליים הבאים:

• עלים ירוקים
• פרי
• "יבשים"
• אגוזים

רכיבים אלו ישתנו כאמור מפעם לפעם, אולם לרוב יראו בצורה זו:

עלים ירוקים: אלו הם הלב של השייק, ונותנים לו את ערכו הבריאותי הרב. אם אפשר – אשתדל להשתמש בעלים מלוקטים, שהם בעלי ערך תזונתי רב. ניתן להשתמש בעלים של צמחים כגון ברקן, חלמית (חוביזה), כף אווז (זן מקומי של קינואה), סרפד, שן ארי, ועוד רבים וטובים. בקיץ, כאשר צמחי הבר נעלמים, אשתמש בעלים של תרד, ארוגולה ושאר עלי בייבי, חסה, ועוד – כיד השפע בחנות או בגינה הביתית.

פרי: ניתן להשתמש בבננה, פסיפלורה, תפוח, תפוז, פפיה, אגס ועוד.

יבשים: שבולת שועל (רצוי גסה, שעברה מינימום עיבוד), זרעי צ'יה, חמוציות, גוג'י, תמרים (חתוכים וללא הגרעין). את אלה אשרה ללילה כך שבבוקר הם יהיו מוכנים. ממש לפני ההכנה אטחון כף זרעי פשתן (במטחנת קפה) ואוסיף לתערובת.

אגוזים: יכולים להכיל חמניות, זרעי דלעת, אגוזי מלך, שקדים, פקאנים. גם אותם אשרה ללילה, בקערה נפרדת, ואסנן את המים לפני ההכנה.

   

את כל הרכיבים מכניסים לבלנדר, מוסיפים ככוס מים (אפשר להוסיף יותר, תלוי בסמיכות המתבקשת) ואולי גם כף טחינה. מערבבים עד שהשייק נהיה אחיד. זה אולי נשמע קצת מסובך, אך התהליך כולו לוקח פחות מ 5 דקות.

להתבונן, להריח, למזוג לכוסות ולשתות. ובעיקר להנות מהטעם המופלא ולהתמלא באנרגיה לקראת היום החדש.

ליקוט – לא רק לחסוך כסף בסופר

עירית גדולה - פרחים לתבלון

4 העונות

במסורות האינדיאניות, כמו במסורות אחרות, יש ניסיון לקשר בין שלל התופעות בטבע. כך נמצאה התאמה בין עונות השנה, כיווני המצפן, צבעים, טעמים, רגשות, חיות ועוד דברים.כאשר למדתי על התאמות אלו, החורף הוזכר כעונה של התכנסות פנימה, שבו האדמה צחיחה, ולרוב מכוסה במעטה של שלג לבן. עונה שבה האוכל מועט, והטבע שומם.

מיד נדדו מחשבותי אל החורף הישראלי. אמנם גשום מדי פעם, אבל ככלל, האדמה עוטה שלל צבעי פריחה – אדום וסגול, צהוב וירוק, כחול ולבן. זוהי העונה שבה הכל פורח, והארץ מכוסה במרבדי עלים ופרחים. עונה שפשוט קוראת לצאת החוצה ולהנות מהטבע במלוא הדרו. לא שאין יופי רב גם בשאר העונות, אך הוא, לטעמי כמובן, יופי פחות גלוי, חמור סבר ונגלה רק מבעד למעטה הקוצים והעשבים היבשים.

חלמית - חוביזה - לא רק קציצות

בישראל, החורף הוא העונה של שיא הפריחה. בעונה זו, מנצלים הצמחים את המים שנמצאים בשפע, ואת הלחות באדמה כדי למהר ולפרוח לפני בוא הקיץ היבש. הדבר מתבטא לא רק בפרחים הצבעוניים, אלא גם במגוון הגדול של עלים ירוקים שניתן לקטוף ולאכול. הארץ, בזכות היותה יושבת במפגש יבשות, ועל טווח אזורי אקלים – מהחרמון המושלג בצפון, ועד המדבר בדרום, התברכה במגוון עצום של פרחים – 2600 מינים, לעומת 700 מינים בלבד בבריטניה, ו 2000 בכל קליפורניה. לרבים מפרחים אלה שימושים הן ברפואה והן כמזון. 

חלקי הצמח

ברקן

כאשר אנו באים להשתמש בצמח כלשהו (לאוכל או  כתרופה) קיימים מספר רכיבים, אשר מוכרים בודאי לכולנו. בחלוקה גסה, אלה יהיו השורשים (אולי כולל בצל), העלים, הגבעול, נצרים, הפרח והפרי. ניתן אמנם להגדיר חלוקות משנה, אך חלוקה בסיסית זו נותנת לנו מסגרת נוחה ומוכרת. חשוב גם לזכור שעלים, לדוגמא, יכולים להשתנות במהלך התפתחות הצמח. לכל צמח יש את החלקים שיכולים להועיל לנו, ואחרים שעלולים להיות חסרי תועלת לאדם או אף רעילים. בבואנו לשטח, חשוב להזהר מהחלקים הרעילים, ולזכור שלא כל מה שהחיות אוכלות מתאים לנו. הציפורים ישמחו לאכול את פירות הקיסוסית האדומים, בעוד הדרבנים נהנים לכרסם את שורשי החצב. שניהם רעילים לאדם. לכן בבואנו להתחיל בליקוט, חשוב שנוודא שאנו באמת אוכלים רק את מה שמתאים לנו. בחלק מהמקרים יזהיר אותנו הטעם המר, אולם נפגשתי עם אנשים שאכלו בהנאה זרעי תורמוס, עלי מרכולית ופירות של רותם, כולם רעילים במצבם הטבעי, בהנאה רבה. חשוב גם לזכור שלרבים מאיתנו יש רגישויות למזונות שונים, ולכן כאשר אנו אוכלים מזון חדש, מומלץ להתחיל בטעימה קטנה בלבד, ורק לאחר שוידאנו שאין לנו תגובה אלרגית, ניתן להמשיך ולאכול בהנאה.

אילו חלקים נאכל

סרפד - יותר ברדל מתרד

יש הטוענים לאכילה רק מהפרי של הצמח. הרעיון הוא שזהו החלק שהצמח מייעד לשימוש. לכן הוא גם לעיתים הכי מתוק ומפתה. ההגדרה של תזונה כזאת היא Fruitarianism. קיימים אמנם מספר אנשים הטוענים שהם חיים כך לאורך שנים, ואף בבריאות גדולה, אולם לרובנו כנראה תהיה תזונה כזאת מוגבלת ולא מספקת. מעבר לזה, יש טענות רבות שצריך להוסיף עוד דברים (כגון עלים ירוקים) לתזונה שלנו, ולפחות רובנו לא יוכלו לחיות לאורך שנים על פירות בלבד (גם אם לא ימותו משעמום). רוב המלקטים ישמחו לאכול גם מהעלים, הגבעולים והפרחים של הצמח. אם נקפיד ללקט בחכמה ובמודעות, הרי שניקח רק קצת מכל צמח, וכך יוכל הצמח להמשיך ולגדול, ואנו – להנות ממנו. לגבי אכילת שורשים קיימת בעיני בעיה קשה יותר, מכיוון שאכילתו פירושה לרוב חיסולו של כל הצמח, ללא יכולת לגדול מחדש. אולם אם נשתמש בצמחים נפוצים (כגון עירית גדולה), הרי שבליקוט מושכל לא נגרום נזק רב למגוון הצמחים.

רק בריאות

אספרגוס (אספרג החורש) - גבעולים

כל צמחי המאכל שלנו מוצאם מצמחי הבר שמסביבנו. התרבות אמנם עשה אותם יותר ערבים לחיכנו, או יותר קלים לגידול בצורה מסחרית. אולם חשוב לדעת שכלל צמחי הבר נחשבים יותר מזינים מצמחי התרבות למיניהם. הם גדלים בקרקע שבדיוק מתאימה להם, ומצליחים להוציא ממנה את המיטב, ללא הזדקקות להשקיה או לתוספות למיניהם. דבר זה מתברר גם במחקרים. יש בהם שמן אומגה 3, החיוני לגוף. הם עשירים בויטמינים. ניתן לקרוא עוד על היתרונות של צמחי בר באתרים ברשת. כנראה שלא בכדי אנו אכלנו בעיקר צמחי בר במשך מיליוני שנים – הם מתאימים לגוף שלנו ולצרכיו.

מה יש לך להציע

כוכבית - עשירה בויטמין C

בעונה זו של השנה יש שפע רב. עלים ירוקים בייחוד יש לרוב. הבעיה היחידה היא לזהות אותם, שכן רוב המגדירים מסתמכים על הפרחים, צורתם וצבעם. אילכך, לגבי עלים שאיננו מכירים נאלץ כנאה להאזר בסבלנות, ואם אין לנו חבר מומחה בסביבה, נעקוב אחר הצמח עד שיופיעו הפרחים. אז, אחר שזיהינו את הצמח בודאות, נוכל להתבונן מקרוב בעלים ולהבין מה בדיוק מאפיין אותם – הצורה של העלה, השפה, הצבע (למעלה ולמטה), הטקסטורה, איפה יש שערות. בשנה הבאה, בתקווה, כבר נדע לזהות את הצמח גם לפני הופעת הפרח.

מה כדאי.

כאמור, יש עשרות אם לא מאות צמחים אכילים מסביבנו. אולם כמה מהם יותר נגישים מאחרים, אם בגלל שהם נפוצים יותר (למשל חלמית, חוביזה בערבית, נפוצה מאד ומוכרת בודאי לרובנו), או בגלל שהם קלים להכנה (עלי לוף אמנם נפוצים מאד, אך תהליך הכנתם ארוך ומסובך).

חרחבינה מכחילה

אציין כמה צמחים נפוצים שאפשר ללקט, וזמינים בעונת החורף.

צמחי עלים: החלמית (שכבר הוזכרה), חרחבינה מכחילה, כף אווז, גדילן וברקן, סרפד (הנחשב בריא במיוחד, אך יש להזהר כמובן מצריבתו בעת הליקוט), כולם נפוצים בעונה זו.

פרחים: עירית גדולה, כליל החורש, חרדל, חרצית.

גבעולים: גדילן וברקן, עכובית הגלגל.

פירות: אלה לרוב מופיעים בקיץ, ולכן פחות נפוצים בחורף. אפשר פירות של ילקוט הרועים, טוריים.

שורשים: עירית גדולה, כתמה, גזר (לאחר בישול או צליה).

מקורות:

תחום הצמחים בכלל, והליקוט בפרט זוכה לפופולריות גדלה בשנים האחרונות, ויש לא מעט ספרים בנושא, ואף סדנאות ליקוט שניתן להשתתף בהן.

ספרים מקובלים הם:

כל ספרי ניסים קריספיל.

צמחי בר למאכל של אורי מאיר צ'יזיק.

מדריך מפה לצמחי ישראל של אבי שמידע

צמחי בר ראויים למאכל של אמוץ דפני (לא בדפוס)

סדנאות ליקוט מועברות על ידי לא מעט אנשים. אני אישית זכיתי ללקט עם אורי מאיר צ'יזיק, אופק און בר ושימי רף, ויכול להעיד על המקצועיות ורצינות, כמו גם על ההנאה של שהיה במחיצתם.

תרמילאות קלה – lightweight backpacking

כמה קל...

מאז ומתמיד אהבתי לטייל. תחילה עם המשפחה, מאוחר יותר עם חברים וגם לבד (חוויה מדהימה, שסכנות בצידה, אבל על זה אדבר בפעם אחרת). בגיל 16 זכיתי להשתמש בתרמיל של אבי – סוף סוף תרמיל אמיתי עם רצועות מרופדות  ומסגרת שהתיישבה על הגב בנוחות. עם השנים, השתפרו והשתכללו התרמילים שברשותי. חגורת בטן, רצועת חזה, כיסים שונים, ריצ'רצ'ים, רצועות לקשור אליהן מזרונים, אוהלים וגרזני קרח. הרשימה הלכה ותפחה, וכמותה גם תכולת התרמיל. כשהתחלתי להדריך טיולים נוספו, ביחד עם האחריות, עוד פריטי ציוד – עזרה ראשונה, חבל, מים רזרביים. המשקל על הגב גדל בהתמדה, אך איתו גדל גם הכושר, ואני נהניתי מיכולתי לסחוב משאות בקלות (יחסית).

השנים חלפו, ופתאום מצאתי את עצמי מתחיל להתקשות בטיולים. יצא לי לערוך כמה טיולים באלפים השווייצריים בעונות המעבר ובחורף. תרמיל דחוס בכל מה שצריך – אוהל טוב, שק שינה חם וכבד, מעיל גשם, גזיה וסיר ושאר הדברים החיוניים הכריעו אותי. חזרתי מטיול בן 4 ימים שכלל עליה וירידה של מאות ואלפי מטר בכל יום, מדדה בקושי אל המטוס חזרה ארצה. הבנתי שמשהו צריך להשתנות – או שאפסיק לטייל טיולים ארוכים, או שאצטרך למצוא גישה אחרת לדרך הטיול.

קצת אחרת

טיול עם תרמיל מינימלי

גלישה באינטרנט, ובעקבותיה קריאה בספרים הראו לי דרך חדשה-ישנה. נזכרתי במינימליזם שחיפשתי בטיולי הראשונים – את היכולת לשהות בטבע עם מינימום של ציוד, עם קשר בלתי אמצעי, ככל הניתן, אל הטבע, אל העולם. את הגישה הזו סיכמו בצורה קיצונית שני חוקרי ההימליה הבריטיים משנות ה 30 של המאה ה 20 – Shipton  ו Tilman. השניים שהיו מעורבים במשלחות הראשונות לטיפוס על האוורסט והרים גבוהים אחרים כתבו פעם שההכנות למשלחת שכזו צריך לסכם על הגב של קופסת גפרורים. שלגים רבים נפלו מאז על ההימליה, כמו גם על הרים אחרים, והציוד נעשה כבד ומסורבל עם השנים. עד שבשנות ה 90 הופיע המטפס ומטייל Ray Jardine, ובמסגרת צעידה לאורך המסלולים הארוכים בארה"ב, ה Appalachian Trail, וה Pacific Crest Trail, הגיע למסקנה שפחות זה כנראה יותר – יותר נוחות, יותר בריאות, וגם יותר מרחק ביום. במסלולים אלה – שאורכם כ 3000 ק"מ, חשוב להיות מסוגל לעבור מרחקים ארוכים לאורך זמן, בטרם תתקע אל תוך החורף הקר.

הוא פיתח ועידן את הגישות שהיו קיימות לגבי תרמילאות קלה, כך שיכל לצאת למסעות אלו (יחד עם אשתו, ג'ני) כאשר משקל הבסיס אותו הם סוחבים על הגב (ללא מים ואוכל) הינו פחות מ 3 ק"ג.

אז מה עושים? על כך נכתבו אינסוף מאמרים באינטרנט, וגם כמה ספרים. אסכם כאן כמה נקודות מרכזיות.

הטרילוגיה של הטייל

יריעה - tarp - וציוד

 קודם כל, כמו בהרבה דברים בחיים, חשוב למצוא את הגורמים המשמעותיים, ולהתחיל לטפל בהם. בציוד טיולים, שלושת גורמי המשקל המרכזיים הינם האוהל, התרמיל ושק השינה. אלה אמורים להיות הדברים הכבדים ביותר שנסחוב. בכדי להוריד את המשקל ניתן להחליף את האוהל ביריעת סילניילון קלה (tarp), את שק השינה בכיסוי עילי בלבד (quilt), כאשר הבידוד מלמטה מגיע בעזרת מזרון טיולים. לאחר מכן נוכל גם להשתמש בתרמיל קל יותר וקטן יותר, עם פחות רצועות ותוספות.

בנוסף לכך נצמצם את מה שאנו לוקחים. נבדוק מה באמת נחוץ ומה נלקח רק מתוך הרגל או פחד. נשתדל שלכל פריט יהיה לפחות שני שימושים. דברים אחרים נמצא להם תחליף קל יותר – מעיל גשם מינימלי, כירה מבוססת אלכוהול ששוקלת 100 גרם במקום גזיה או בנזיניה.

טיול בלדאק, הודו עם סנדלי Huarache

בהמשך נוכל גם לעבור ללכת בנעליים קלות או אף סנדלים, דבר שיקל משמעותית את המעמס על הגוף. הטיעון המקובל הוא שק"ג נוסף על הרגל שווה ל 5 ק"ג על הגב. יש גם הטוענים שזה מקטין את הסיכוי להפצע ברגליים, בניגוד לטענות של המוכרים בחנויות.

כמובן שאת השינויים האלה צריך לעשות בהדרגה ובזהירות. לוודא שאנחנו לא משאירים פריטים חיוניים (כמו עזרה ראשונה או הגנה מגשם) בבית. לבדוק שהציוד עובד בתנאים בטוחים (למשל לבדוק את עמידות היריעה לגשם בחצר הבית, או כשאנו ליד האוטו).

מי שירצה להעמיק בנושא יוכל למצוא אתרים רבים העוסקים בנושא ע"י חיפוש המילים “lightweight backpacking”, וגם ספרים אחדים (למשל שלJardine  או Jordan).

אז מה יוצא לי מזה?

אחרי שקראתי והפנמתי את העקרונות, גיליתי את ההנאה שבטיול עם תרמיל קל. אמנם לא הגעתי למשקל בסיס של 2 ק"ג, אך די בקלות הסתדרתי עם תרמיל ששוקל 4 ק"ג, על תכולתו. ככה הצלחתי לעבור את שביל ישראל מאילת ועד דן עם בני, במסגרת טיול בר מצווה שלו. עשיתי גם סדנא בתרמילאות קלה אצל ריי ג'רדין. סדנא זו פתחה לפני את עולם המיומויות הקדומות (primitive skills) וכתוצאה ממנה הגעתי אל "שומרי הגן" והדרכה בתחום זה, אבל זה כבר סיפור אחר.