ללה - Lalla

לא מזמן נתקלתי בשיריה של ללה – קדושה ומשוררת הודית, שחיה בחבל קשמיר שבצפון הודו במאה ה 14 (1320-1392). את החוויה המיסטית העמוקה שלה ביטאה  ללה בשירים מקודשים, הידועים כ"וואק" (vakh), אשר מתארים את חיפושיה אחר האמת דרך רוחניות פנימית, להבדיל מטקסים ודוגמות.

בסך הכל ידועים לנו כיום כ166 שירים כאלו. שיריה מבטאים את האמת שלה בצורה תמציתית, המזכירים במידת מה את משוררי הזן, כמו גם משוררים סופיים דוגמת רומי. השירים נכתבו בשפה הקשמירית העממית, להבדיל משפת הסנקסריט, שהיתה השפה הגבוה, והשפה בו נכתבו שירים עד אז. ללה נעה ונדה ברחבי קשמיר במשך חייה, מלמדת ושרה את שיריה. מאז ועד היום הם נחשבים לחלק בסיסי מהתרבות הקשמירית וההודית, ותורגמו מספר פעמים גם לאנגלית. היא אהובה עד היום על הקשמירים, ויעידו על כך גם הכינויים הרבים להם זכתה: Lal Ded (סבתא ללה), Lalleshwari  (ללה היוגיני) ו Lal Arifa (עבור המוסלמים).

תמונה מסורתית של ללה

גם סיפור חייה של ללה מרתק, ומאפשר לנו הצצה אל תרבות אחרת, שונה מאד מזו שלנו. סיפורים ואגדות רבות נקשרו בשמה. כפי הנראה נולדה ללה בכפר קטן ליד סרינארגאר בירת קשמיר. בגיל 12 התחתנה או  ליתר דיוק, חותנה. היו אלו נישואים לא מאושרים. חותנתה התעללה בה, הכריחה אותה לעבוד קשה ולא דאגה לה. לפי אחד הסיפורים היתה מניחה אבן גדולה על צלחתה, ומכסה אותה באורז, כדי שיראה כאילו קיבלה מנה יפה. ללה כמובן הרגישה באבן, אך לא התלוננה. גם עם בעלה לא היה לה קל. אגדה אחרת מספרת איך בעלה כעס עליה יום אחד, על זה שהיא מתמהמהת בהבאת כד המים מהבאר, והולכת ושרה לה מזמורי הודיה. בתגובה הכה בכד שעל ראשה ושבר אותו. הכד נשבר, אך המים שבפנים שמרו על צורתם, והפכו לאגם המתקרא עד היום אגם ללה. בגיל 24 החליטה לעזוב את בית בעלה, והצטרפה למורה הינדי. באותו זמן גם החליטה להפטר מכל נכסיה החומריים – ומאז ועד מותה הסתובבה ערומה.

למרות שהיתה מחוברת לשייויזם (Shaivism)  ההינדי, הרי שהושפעה כפי הנראה גם ממורים סופיים (מוסלמים) והצליחה לשלב  בין שתי מסורות אלו.

כמו רבים וטובים לפני גם אני הוקסמתי משירים עמוקים וחודרים אלו  וכעת אני נמצא בתהליך תרגומם  לעברית. אני מקווה לפרסם את מכלול עבודתה בקרוב. בינתיים תוכלו להציץ בכמה מהם המופיעים כאן.

1

רקדי ללה, לבושה

אך באוויר לגופך. שירי ללה,

עונדת את השמים

הביטי ביום הזוהר הזה. אילו בגדים

יכלו להיות כה יפים, או

יותר קדושים.

2

עצמי בתוך עצמי. אתה הינך מאום מלבדי

עצמי בתוך עצמי. הנני רק אתה.

מה שהננו ביחד

לעד לא ימות.

האיך והמה של כל זה?

במה זה משנה?

3

לבשו רק את הנחוץ לשמור על חומכם.

איכלו אך למנוע את תחושת הרעב

ובאשר למחשבותיכם, תנו להם לנוע,

להכיר מי אתם,

ואת המוחלט,

ושגוף זה ייהפך לאוכל

לעורבים שביער.

4

מדיטציה ומשמעת עצמית,

הם לא כל אשר נדרש, ואף לא

רצון עז לעבור דרך

השער לשחרור.

ניתן להתמוסס בהתבוננות,

כמו מלח במים,

אך יש עוד דבר מה

שחייב להתרחש.

5

יש הישנים, אך ערים,

ואחרים – ערים אך ישנים.

יש המתרחצים בבריכות מקודשות,

ולעולם לא יהיו נקיים.

ויש אחרים

העוסקים בעבודות הבית

וחופשיים מכל עשייה.

6

הם מגיעים, ואחרים מגיעים,

ואז הם עוזבים, וגם האחרים עוזבים.

יום וליל, תנועה מתמדת.

מהיכן הם מגיעים?

להיכן הם הולכים?

האם יש לכך משמעות?

מאום, מאום, מאום.

7

כל אשר אעשה, הינו באחריותי,

אך כמו אדם הנוטע עצים במטע,

מה שיניבו מעשי, הפירות,

יהיו לאחרים.

אני מציעה את המעשים שבחיי

לאלוהים שבפנים,

ולאן אשר אפנה, הדרך מבורכת.

8

ללה, אין לידה, וגם לא מוות.

את אחת, אך לא עם אושר

או קושי, לא עם

תאוות או כעס.

את אינך הולכת עם אנשים

אשר רק מדברים על האמת.

החוויה של האלוהים

היא פליאה מתמדת.

9

ערכתי עליות לרגל, מחפשת את האלוהים.

ואז ויתרתי, הסתובבתי

ואלוהים היה בתוכי!

הו ללה, מדוע את ממשיכה

לנדוד, ולקבץ נדבות?

קצת מאמץ. פעלי!

ואלוהים יופיע בצורה

של אהבה שתמלא את ליבך.

10

הדרך קשה ומסובכת עד מאד

ללה זנחה את כל ספריה, שסיפרו

עליה, ובעזרת המדיטציה

ראתה את האמת שלעולם לא תגיע

למי שקורא מילים.

11

הנזירים נודדים ממקדש למקדש,

מחפשים את זה אשר ניתן למצואו

אך בביקור בנשמה.

חקור את המסתורין שבתוכך,

כאשר תסיר מבטך משם,

העשב היבש יראה טרי יותר

עוד קצת הלאה, ואף יותר

ירוק בהמשך. השאר כאן.

גלידה ביתית

אני חייב להודות שאני מכור למתוק. מאז ומעולם נהניתי מדברים מתוקים – עוגות, עוגיות, ובעיקר גלידות. כשהייתי צעיר, עוד הייתי חייב להתחשב בדעת הורי – לא לגמור את כל העוגה בשעה, או לחסל חבילת גלידה בפעם אחת. אולם, שנים אלו חלפו מזמן, וכאשר התחלתי להכין עוגות לבד גיליתי שאין מי שיתלונן על הרגלי החזיריים (אם כי בת זוגי הביעה לפעמים מחאה כלשהי). התאווה שלי למתוק לא פחתה עם השנים, וכל מכרי יוכלו להעיד על השמחה המתפשטת בי למראה, ובייחוד לטעם של דבר מה מתוק וטעים.

ובכל זאת, חלו שינויים בטעם שלי עם השנים, ובייחוד עם המעבר לאוכל טבעוני ואורגני, שחלק ניכר ממנו חי (raw) , אני מגלה שכבר פחות קוסם לי לאכול גלידה מהסופר, שלא לדבר על עוגה תעשייתית. הרבה יותר כיף לאכול משהו שהוכן זה עתה, מרכיבים טריים ועם הרבה אהבה ושמחה.

רכיבים לגלידה ירוקה

עוגות, כאמור, אני מכין כבר הרבה שנים. לעולם הגלידה הביתית, לעומת זאת התוודעתי רק בשנים האחרונות. מתברר שיש כל מיני דרכים להכין גלידה בבית. אפשר לרכוש מכונת גלידה ביתית, ובעזרתה להכין גלידות למיניהן. ניתן גם להשתמש בבלנדר או מעבד מזון ולהכין את הגלידה בעזרת מכשירים שנמצאים כבר בביתנו. בהקשר זה בלנדר של ויטהמיקס עוזר לעשות פלאים, אך גם עם מעבד מזון רגיל ניתן בהחלט להגיע לתוצאות מרשימות. גם אם אין לכם כרגע מכשיר כזה בבית – ניתן, עם קצת סבלנות, להשיג מכשיר כזה בחינם באתר השיתוף "אגורה".

מתכונים לגלידה אפשר למצוא לרוב באינטרנט. אני אתן כאן 3 מתכונים, 2 פשוטים ביותר, ואחד קצת שונה.

גלידת מנגו

גלידת מנגו

אחת הגלידות הפשוטות והמהנות ביותר שאני מכיר. לוקחים מנגו, מקלפים, חותכים לקוביות ושמים (בקופסא סגורה) בפריזר ומחכים עד שיקפא. את הקוביות הקפואות מכניסים למעבד וטוחנים עד שמתקבלת עיסה חלקה. כעת נשאר רק למזוג לצלחת ולאכול.

לכל הגלידות הביתיות ניתן להכניס כל מיני תוספות לשיפור וגיוון הטעם. לגלידת מנגו אני אוהב להוסיף (בשלב העיבוד) כף חמאת קוקוס (להשיג בחנויות הטבע), וכף קוקוס.

גלידת שוקולד בננה

מוכן בויטהמיקס

וריאציה מדהימה על גלידת שוקולד. צריך לחכות עד שהבננות ממש בשלות (דבש), ואז לקלף ולשים בפריזר עד שיקפאו. מוציאים את הבננות הקפואות, ומכניסים למעבד. מוסיפים ככף או שתיים של קקאו (בתלות בטעם האישי), וטוחנים עד שמתקבלת עיסה חלקה. גם כאן ניתן לגוון ולהוסיף למתכון הבסיסי. אני אוהב להוסיף שמן קוקוס (כף, כל המידות לשתי בננות), טחינה גולמית או שקדיה (כף), וניל (כפית), אגוזים (חופן), מיץ תפוזים טרי (2 כפות).

גלידה ירוקה

זוהי גלידה קצת שונה בטעמה מהגלידות אליהן אנו רגילים בדרך כלל. היא מבוססת על הרעיון של שייק ירוק (רסק ירוק). זהו רעיון שקודם רבות על ידי ויקטוריה בוטננקו כדרך מזינה, טעימה ובריאה לפתוח את היום. גלידה ירוקה מאפשרת לגוון קצת על רעיון זה.

גם כאן ניתן לגוון ולשחק עם הרכיבים. אני לוקח כמתכון בסיסי את הרכיבים הבאים (לשני אנשים):

2 בננות קפואות

1/3 פפיה

פסיפלורה

תפוח

2-3 עלי חסה

חופן אגוזים

למתכון הבסיסי הוספתי כאן סברס אחד, וחופן עלי ריגלת הגינה (ריג'לה בערבית, purslane באנגלית) – עשב בר הגדל בשדות בקיץ, ונחשב כ"עשב רע" בחקלאות המודרנית, וכמקור לויטמינים ולאומגה 3 אצל העוסקים ברפואה טבעית, וכן אצל לקטים (אזהרה – רג'לה נפוץ מאד בשדות חקלאיים – ודאו שהשדה אינו מרוסס לפני שאתם קוטפים אותו).

הגלידה מוכנה - בתאבון!

ניתן להוסיף עוד מיני עלים ירוקים, וכמובן תוספות כמו שמן קוקוס וטחינה שכבר הוזכרו. את כל הרכיבים מכניסים למעבד וטוחנים עד קבלת מרקם חלק ואחיד. ניתן להוסיף קצת קוביות קרח לקבלת מרקם של שייק, ואפשר גם להקפיא לכמה דקות לקבל מרקם יותר קפוא.

על מחאה ואלטרנטיבה

אני עוקב בעניין רב אחר המחאה שהתפשטה בארץ בימים אלו. נראה שאנשים מפנימים את הבעייתיות שבשיטה הנוכחית ומנסים למצוא לה פתרון כלשהו. כל אותם תחלואים של החברה המודרנית, חוסר השוויון, הניתוק, הניכור, הרדיפה אחר עוד ועוד מוצרי צריכה, הניסיון למצוא משמעות לחיים. המאהלים וההפגנות מאפשרות לנו להתחבר מחדש לצורך שלנו במפגש, במגע, בתחושת השבט והביחד. זה אכן דבר מופלא  וכלל לא מובן מאליו. אולם, ביחד עם ההתפעלות מהתנועה הספונטנית שצומחת לה מול עינינו, עולים בי תהיות מסוימות לגבי המטרה של ההפגנות, והתחושה של חוסר שביעות רצון. מחשבות על הדרך, כמו שהעלו עלמה זהר, או עופר ישראלי משומרי הגן.  כלפי חוץ, נוצר רושם שעיקר הדרישה היא שלכולם יהיו תנאים חומריים הדומים לעשירון או למאיון העליון. זה קצת מזכיר לי קריקטורה שראיתי פעם, על שתי זקנות שיושבות בשכונת עוני, ואחת אומרת לשניה "עוד מעט תגיע המהפכה, ואז לכולנו יהיו משרתים".

פתרון אפשרי אחד הוא אכן שלכולנו יהיה יותר: יותר כסף, יותר מוצרים, בית יותר גדול. במובן מסוים זה אולי אפילו נכון – רבים מאיתנו נהנים היום מרווחה חומרית, במזון, בביגוד, בדיור, במוצרי מותרות למיניהן, שהיתה שמורה רק למעטים לפני כמה עשרות ובודאי מאות שנים. אולם, צריך לזכור גם שאנו נמצאים בעולם סופי, עם משאבים סופיים שהולכים ומתכלים בקצב מהיר, בד בבד עם גדילה ענקית במספר בני האדם, ובדרישות החומריות שלהם.

לכן הגיע אולי הזמן לצאת ולחשוב קצת מחוץ ל"קופסת הצרכנות" שאנו נמצאים בה. אותה צורת מחשבה שאומרת שאנו צריכים עוד ועוד מוצרים חדשים, ריגושים חדשים. עלינו לראות כמה מהדברים שאנו צורכים באים מהכרח אמיתי  וכמה בגלל הלחץ של החברה, של הקואופרטיבים הגדולים, של מסעי הפרסום. אלה היוצרים תרבות של "לחם ושעשועים" לפי מיטב המסורת של רומא העתיקה. (לפחות כאן את המפסידים בתחרות ה"ריאליטי" האחרונה לא זורקים למאכל לאריות). עלינו להתבונן בשלל המוצרים שאנו רוכשים, בשפע החומרי שמסביבנו, ולהרהר לרגע האם זאת באמת הדרך אל האושר. האם אני באמת "צריך" את כל מה ש"תרבות הצריכה" מנסה  למכור לי. או שמא אולי עדיף לחפש דרכים אחרות. דרכים שאינן קשורות ב"יותר" מכל דבר, אלא בחזרה לחיים הפשוטים. יותר, אבל מסוג אחר. יותר זמן בטבע, יותר זמן להכין את האוכל ויותר זמן לאכול אותו. יותר זמן עם משפחה או חברים.

בחברות של ציידים לקטים אנשים עבדו, ככל הידוע, רק כ 20 שעות בשבוע בממוצע. נכון, העולם היה אז פחות צפוף בצורה משמעותית, ואנו לא נוכל לחזור לחיי הלקטות. אולם, כל אחד מאיתנו יכול להתבונן בחייו, ולהחליט מה אנו לוקחים מהחברה, מה אנו באמת צריכים. ולא לשכוח להביט על מה אנו מחזירים לעולם, ואיפה אנו תורמים ונותנים.

צום מיצים

הכנות

כאשר הגעתי לסדנת צום המיצים של ד"ר גבריאל קאזאנס (Gabriel Cousens), כבר הייתי מנוסה למדי בצומות למיניהם, ולכאורה לא היה עלי לצפות לחוויה חדשה. במציאות, ניסיוני לימד אותי שכל צום הוא חוויה חדשה ומיוחדת, חוויה בפני עצמה.

גבריאל קאזאנס

מזה כשלושים שנה שאני נוהג לצום מדי פעם.  כמו בהרבה ענייני בריאות ותזונה, זה התחיל בספר שקראתי שהמליץ על צומות כדרך לניקוי הגוף. הרעיון סיקרן אותי והחלטתי לבדוק איזו השפעה תהיה לצום עלי. התחלתי עם צום מים של יום, וראיתי שזה בהחלט לא נורא כל כך. הגוף קצת התלונן בהתחלה, אולם בהמשך "הבין את הרעיון", וחזר לתפקוד רגיל. היו תקופות שעשיתי צום של יום, לפחות פעם בחודש. בהמשך, שילבתי צומות  במהלך טיולים. גיליתי שגם אחרי שלושה או ארבעה ימים, הגוף מתפקד בנוחות גם ללא אוכל, על אף המאמץ הגופני. למעשה – עבורי היה הכי קשה (בדרך כלל) דווקא ביום יומיים הראשונים, ולאחר מכן נכנס הגוף לשגרת הצום, ואף הגיע לתחושת קלילות. גם כאשר עשיתי Vision Quest לפי המסורת האינדיאנית, תחילה במסגרת "שומרי הגן", ואחר כך לבדי, צמתי במשך ימי ה quest. בתהליך זה, יושבים לבד במעגל של 2 מטר במשך ארבעה ימים. מהר מאד גם מגלים שהצום הוא החלק הקל, והרבה יותר קשה להיות עם עצמנו, ללא כל גירויים והפרעות חיצוניות – אך זה כבר סיפור אחר.

למה לצום

צום - לקלילות ושמחה

הצום הוא תהליך עתיק ומוכר. כבר היפוקרטס, "אבי הרפואה" היווני המליץ על צום כדרך לטיפול במחלות. אם נסתכל על חיות בטבע, או על ילדים קטנים, נראה שגם הם נוטים לצום כאשר אינם חשים בטוב. רופאים ומטפלים המליצו במשך השנים על צום לטיפול במגוון בעיות. בין השאר, נטען שצום יכול לסייע בטיפול במחלות כגון סרטן, סכרת, מחלות לב וכלי דם ומחלות אימוניות. יש גם מחקרים המצביעים על כך שצום יכול להגדיל את אריכות החיים, ולהאט את תהליך ההזדקנות. כמו כן נטען שהצום עוזר לנו לנקות רעלים שונים שהצטברו בגוף – בעיה חמורה במיוחד בעולמנו המודרני, הרווי ברעלים שונים, במזון שאנו אוכלים, במים שאנו שותים ואף באויר שאנו נושמים.

יתרה מכך, צום אף נחשב כמסייע לתהליכים רוחניים, ואנו מוצאים בכל דת טקסים הקשורים לצום. אלה יכולים להיות צומות כלליים, כמו יום כיפור ביהדות או הראמדאן באיסלאם. הם גם יכולים להתבטא בצומות מיוחדים שלוקחים עליהם אנשים –נזירים ברוב המסורות, נערים שעוברים טקסים כמו ה Vision quest שהוזכר קודם, וכמובן מורים רוחניים במשך כל הדורות – החל מדמויות כמו ישו, אליהו, משה, בודהה, וכלה במורים רוחניים בני זמננו.

סוגי צום

צום הוא בעצם סוג של המנעות. המנעות זו יכולה להיות מדברים שונים. ניתן להמנע מאוכל בלבד, או מאוכל ושתיה (כמו ביום כיפור). קיימים גם צומות מיצים למיניהם. אלה יכולים לכלול רק מיצי פירות, או רק מיצי ירקות, או שילוב כלשהו ביניהם. יש גם המסננים את המיץ, בכדי להמנע מצריכת הסיבים התזונתיים. בעוד שצום מלא, של אוכל ושתיה, לא נמשך בדרך כלל יותר מימים בודדים (מקובל שאדם אינו יכול לחיות יותר משלושה-ארבעה ימים לכל היותר ללא מים), הרי שצום מים, ובייחוד צום מיצים ניתן לבצע במשך תקופה ארוכה יותר – מקובל להגיד שניתן לצום כך במשך 20 או 30 יום ואף יותר.

חשוב – אין לבצע צום ארוך, כמו גם צום לאנשים הסובלים מבעיות בריאותיות, ללא השגחת רופא!

הצום עם גבריאל

נהנים מהמיצים

הצום עם גבריאל, נעשה בקיבוץ יחיעם שבגליל, בחודש מאי, וכלל 7 ימים מלאים של צום מיצים, ועוד יום הכנה לצום, ויום יציאה מהצום. מניסיונו של גבריאל (כמו גם של אחרים) זהו פרק הזמן המינימלי לניקוי הרעלים בגוף. ביום הראשון התכנסנו, כ 60 משתתפים, מישראל וגם מאירופה לסעודה מפסקת שכללה קצת ירקות חתוכים. קיבלנו הנחיות לקראת הצום, שאלות ותשובות ו – לישון. בין העקרונות שגבריאל מדבר עליהם לבריאות ואריכות חיים נמנית גם החשיבות של שינה מספקת (לפחות 7-8), שמתרחשת בשעות המתאימות – רצוי מ 10 בלילה.

אימון יוגה

למחרת נכנסנו לשגרת הצום – 4 מיצים ביום, כל פעם עם שילוב אחר של פירות וירקות, שהוכנה בהרבה אהבה על ידי יהודית מהלל וצוותה. בין לבין שולבו פעילויות שונות – שאלות ותשובות על הצום עם גבריאל, יוגה בבוקר עם שנטי בת זוגו, מדיטציה, מוסיקה ושירה, צ'י קונג, טיולים בסביבה ועוד. גם זכינו לשמוע מדי יום הרצאות מגבריאל על נושאים שונים. בהתחשב בכך שגבריאל הוא גם רופא, וגם מורה רוחני עם ניסיון ורקע במספר שיטות  (הינדואיזם, יהדות, שאמאניזם), וגם מומחה למזון חי (Raw food) שמעביר צומות מיצים מזה כ 30 שנה, הרי שיש לו ידע רב להעביר. שמענו על דברים שונים, כגון כללים לאריכות חיים, או על שיטת טיפול בסכרת שפיתח גבריאל, שמבוססת על צום מיצים, שבעקבותיו שינוי תזונתי למזון טבעוני. בטיפול בקבוצה של 22 חולי סכרת כבדים, זכתה השיטה ל 97% הצלחה. גם בקבוצה שלנו היו כמה אנשים עם רמת סוכר (ולחץ דם) גבוהים. עד סוף השבוע הגיעו כולם לרמות תקינות של סוכר ולחץ דם.

לאט לאט נכנסנו לשגרה של חיי הצום. לכל אחד היו את המשברים והקשיים שלו. כמו שאמרתי – גם לי, למרות שכבר עשיתי צומות בעבר, כולל צומות של 7 ימים, היו בהחלט רגעים קשים. אולם לקראת סוף השבוע התמלא הגוף בתחושת קלילות ועוצמה. בבוקר האחרון רצתי חצי שעה ללא כל מאמץ – הפסקתי רק כי הגיע הזמן ללכת לפגישה.

היציאה מהצום

מיצים מוכנים להגשה

אחד העקרונות הראשונים שדובר בהם הינו החשיבות של היציאה הנכונה מהצום. לאחר שבוע של המנעות ממזון, כמו גם משאר הסחות הדעת של עולמנו – אינטרנט, עיתונים, עבודה, חשוב לחזור לעולם ה"רגיל" בצורה מבוקרת. לא להגזים באוכל, ורצוי גם להקפיד לאכול נכון, בצורה בריאה. אחרת – יחזרו במהירות הרעלים והשפעותיהם, שטרחנו להוציא בעמל רב.

זהו, נגמר השבוע. נפרדנו מהאנשים שלפני שבוע היו זרים גמורים, ועתה נהיו למכרים ושותפים, ולו זמניים, למסע חיינו. את הלקחים ושיעורים קיבלנו במהלך השבוע. עכשו נשאר רק להפנים אותם ולשלב אותם בתוך חיינו.

הערות:

1. התמונות באדיבות חדוה שפרעם, ממייסדות "נשים מצלמות"

2. פרטים נוספים באתר "עץ החיים" ובדף הפייסבוק

Wabi Sabi– מה זה חיים פשוטים ביפנית

בית הודי במאנאלי

וואבי סאבי – לא זה לא מאכל אקזוטי או שיטת טיפול חדשה מהמזרח. בפעם הראשונה נתקלתי במונח זה בעת שהסתובבתי עם חדוה,בת זוגי, בחנות יד שניה. היא התפעלה משרפרף ישן וטיפה עקום, שאמי, כך אני מניח, היתה מזמן זורקת בשאט נפש. אך חדוה הסבירה לי שדווקא אותות הגיל, והעובדה שאינו מושלם הם שהופכים את השרפרף למשהו מיוחד, בעל "נשמה". עם הזמן זכיתי להתעמק קצת יותר בפילוסופיה משונה לכאורה זו, שטוענת שלאו דווקא מה שחדש ונוצץ יותר הוא גם טוב יותר. להיפך – מתכון אחד שמצאתי ליצירת פריט שהוא "וואבי סאבי" – הינו לבנות משהו, ואז להשתמש בו במשך 200 שנה, לתת לו לקבל מכה קטנה פה ושם, אולי איזה פגם או תיקון, ואז יש לנו משהו שהוא באמת בשל. כך מספרים שכאשר אדריכל יפני תכנן מקדש חדש, המפרט כלל גם הנחיה לסגור אותו ל 300 שנה. רק לאחר זמן זה נפתח המקדש לקהל.

עקרונות הוואבי סאבי

מחסן

אחת ההגדרות לוואבי סאבי הינה "ההערכה ליופיו של הלא מושלם, הלא גמור ובר החלוף, ההערכה לדברים פשוטים, שהזמן נתן בהם את אותותיו.". זוהי פילוסופיה שקשורה באופן הדוק לפשטות של הזן בודהיזם, ולפעילויות כגון טקס התה היפני. זוהי גישה פילוסופית שמחפשת ליצור עולם של פשטות, נקי מהפרעות של חוסר סדר ועומס מיותר. היא מעריכה את החיים הפשוטים, ואת היופי שבתהליכים המתרחשים בטבע שמסביבנו. היא מקבלת את מחזורי החיים, של יצריה וגדילה, שלאחריהם מגיע תהליך ההתפוררות והמוות. אנו נזכרים בבר חלוף שקיים בכל דבר – בעולם מסביב כמו גם בגופינו אנו. אנו גם נשאף להשאר רק עם מה שבאמת נחוץ – לא פחות, אבל גם לא יותר. זהו תהליך שמציב לנו ראי ואתגר מול הנטיה של החברה שלנו, כמו גם של חברות בעבר, לצרוך עוד ועוד, לאסוף עוד ועוד דברים שאין לנו צורך אמיתי בהם. ועם זאת, חשוב גם לזכור ולהבין שוואבי סאבי אינו מדבר על חיי עוני ודלות. אין מדובר על חיים בתוך הזנחה, לכלוך ועליבות, אלא על פשטות שיש בה ניקיון, ומינימליזם, יחד עם הכרה והערכה לתהליכי הבליה המתרחשים סביבנו.

12 דרכים להגיע לוואבי סאבי

קערה לטקס תה יפני

1. טפחו את האיטיות: קחו את הזמן, ותנסו לתפקד ללא מכשירים חוסכי זמן. שיטפו את הכלים ביד, חממו על הכיריים (או עדיף במדורה) ולא במיקרו, נקו את הבית במטאטא, לושו בצק ביד. והכל מתוך מודעות למעשים.
2. טפחו את ההתבוננות: הקפידו להתבונן בעולם שמסביב. בעגבניה לפני שאנו חותכים אותה לסלט, בכוס התה שאנו שותים ממנה, באנשים שאנו נפגשים איתם. התבוננו בעזרת כל החושים. התענגו על הצבע, הצורה, המרקם של הדברים. ואל תשכחו להריח, לחוש, לשמוע את הצליל כאשר הסכין חותך את הירקות לסלט.
3. טפחו את האומנויות: העדיפו את המוצרים הפשוטים, שנעשו על ידי אנשים אמיתיים ולא על ידי מכונות. ואם אפשר, הקפידו ליצור את המוצרים בעצמכם. הכינו כלים מעץ בעצמכם: כפות, קערות, כוסות. חפשו את העץ המתאים, הקשיבו לו, וצרו את הצורה המיוחדת. הכינו סלים מקש, כלי חימר, בגדים. שתלו ירקות ותבלינים בגינה או אדנית. האפשרויות הן אינסופיות.
4. טפחו את הניקיון: הניקיון שאנו יוצרים בסביבה שלנו עוזר לנו ליצור מרחב מקודש. הקפידו ליצור טקס יומי של ניקיון המרחב בו אנו שוהים.
5. טפחו את ההתבודדות: מצאו מקום שבו תוכלו להקדיש זמן להיות לבד, לכמה רגעים של שלוה ומדיטציה מדי יום. אם יש לכם גישה אל הטבע, מה טוב – פינה בגינה, נקודה מתחת לעץ בגן ציבורי. אולם גם פינה קטנה בבית, רצוי כזאת שפונה לנוף או לפחות אל השמים.
6. טפחו את המרחב בו אתם שוהים: המנעו מעומס יתר בסביבתכם ועודף חפצים. זכרו ש"פחות הוא יותר". זכרו את החשיבות של מרחבים ואור – גם בשטח קטן לכאורה.
7. טפחו את השקט: בעולמנו המודרני, עמוס הגירויים והרעשים, השאירו גם זמן לשקט – החיצוני וגם הפנימי. הקפידו לסגור את הטלויזיה מדי פעם (ואולי עדיף בכלל בלי טלויזיה). סגרו את הרדיו מדי פעם בזמן הנסיעה במכונית. הקפידו על ברכה ורגע של שקט לפני תחילת הארוחה. וגם כאשר נפגשים עם חברים ומשפחה, לא חייבים למלא את החלל בשיחה בטלה.
8. טפחו את ה"סאבי" : אותו יופי שבא עם ההתבגרות, עם הזמן. השתמשו ברהיטים עתיקים או חומרים ממוחזרים בבית. המנעו ככל האפשר ממוצרים חדשים ותעשייתיים.
9. טפחו חפצים עם נשמה: השתמשו כמה שיותר במוצרים שנעשו בעבודת יד, עם כל הייחודיות, והאופי, וגם הפגמים הקטנים שניטעו בהם על ידי היוצר.
10. טפחו את חוסר השלמות: הכירו בכך שאיננו מושלמים, לא אנו בתור בני אדם, ולא המגורים שלנו. הרשו לבית להיות עם (קצת) חוסר שלמות. דוגמא קלאסית לכך הינה אומן הזן, שבתוך הסדר והניקיון משאיר תמונה אחת תלויה בזוית קטנה.
11. טפחו את החמימות: הקפידו על כך שיהיה נעים בבית. כסא רך, של להתכרבל בו, אור רך ונעים. מרחב שנעים לשבת ופשוט להיות בו.
12. טפחו את הפשטות: ככל שנצרוך פחות, כך ישאר לנו זמן רב יותר להיות עם משפחה, עם חברים ובטבע – היופי שבפשטות.

אל מלכות החרמון

הכנות

בסוף שבוע של פורים זכיתי להדריך קבוצה של חוגי סיור ירושלים לטיול בשלג בחרמון. הכל התחיל בטלפון שקיבלתי ביום ד'. התברר שהסערה של השבוע שעבר הביאה משקעים בכמות מכובדת. מסע מזורז של תיאומים מול כל הגורמים הרלוונטיים הביא לאישור לעלות לחרמון. לי לא נותר אלא לארוז את הבגדים וציוד השלג ולהצטרף אליהם למסע בלבן. הימים שנשארו עד היציאה היו ימי אביב קלאסיים – חמימים ונעימים. לרוב האנשים אולי היו אלו חדשות טובות, אך אני הבטתי בדאגה בשמש החמימה, כמו גם בדיווחים על גובה השלג באתר החרמון. ביום ו' בבוקר נשארו רק 20 ס"מ באזור הרכבל התחתון ו 40 ס"מ ברכבל העליון (לעומת כמעט מטר שבוע קודם). התגברו החששות שטיול השלג יהפך לטיול בוץ. אמנם החרמון יפה בכל מצב, אך אנו הרי רצינו להתפלש קצת בשלג ולא בבוץ.

הבוקר בא - לעבודה

תחילת העליה לחרמון

הבוקר האיר יפה וקר על החניון בתחתית נחל גובתא – ליד החטיבה. מד החום הראה טמפרטורה של 6 מעלות. קצת חם לטיול בשלג, אבל עדיין קריר. עם קצת מזל השלג לא יימס יותר מדי במהלך היום. לבשנו בגדים חמים, הכנו את מעילי ומכנסי הגשם, חותלות מעל המכנסיים, שאמורות לשמור את השלג על ההר ולא בתוך הנעליים, ויאללה – לדרך. בשעת בוקר מוקדמת השלג היה עדיין קשה, וצעדנו לנו בקלילות יחסית במעלה הנחל. עצי האלון המעטים היו עדיין בשלכת, ופה ושם הציצו סלעים מבעד למעטה הלבן. השלג יוצר תחושה של ראשוניות, של נקיון וטוהר, ואלמלא מבני הצבא שמתחתינו, היה אפשר לחשוב שאנו האנשים הראשונים שהגיעו לכאן. למרות שרוב השלג נמס בשבוע החם שמאז הסופה האחרונה, הרי שההר עדיין נשאר עטוי לבן, ואנו זכינו לטיול שלג כהלכתו. במעלה הנחל נהיו הגדות תלולות יותר, ואנו עצרנו לתרגל "עצירה עצמית" (self arrest) בשלג. הוצאנו את גרזני הקרח, ואני הראיתי לחניכים מה לעשות כאשר נופלים בשלג. התהליך הוא פשוט למדי – צריך לתקוע את הגרזן מתחת לגוף, ולהשתמש במשקל הגוף בכדי לגרום לראש הגרזן להתקע בשלג ולעצור אותנו. תהליך פשוט, אך כמו בשחיה – עדיף ללמוד אותו ממי שכבר עשה זאת – ולא בהתכתבות. החניכים נהנו לצבור מהירות במדרון, ואז בקלילות לעצור את עצמם. בשלב זה כבר היה השלג רך למדי, כך שהאתגר גם לא היה גדול מדי.

השלג מעמיק

עליה בשלג העמוק

לאחר ארוחה קלה, המשכנו כלפי מעלה בשלג שנהיה יותר עמוק, וטיפסנו בתלילות על הר החבושית, כאשר אנו שוקעים במדרנות התלולים מדי פעם – לעיתים עד לברך, ולעיתים עד הירך. מהפסגה נגלה מראה קלאסי – החרמון המושלג מעלינו, מתחת עמק החולה וההרים של דרום לבנון ממולנו. מדי דקה או שתיים עברו גולשים באתר הסקי שהיה כמעט נטוש – למעט מוסיקת הטראנס הרועשת שבקעה מהרכבל העליון. ארוחת צהריים, קצת תה לחימום הגוף והנשמה, ויצאנו שוב לדרכנו, הפעם במגמת ירידה. 

אנשי המערות

חופרים מערת שלג

הירידה בשלג היא קלה בהרבה מהעליה. הרגליים מחליקות מעצמן, והגוף פשוט נע ביחד איתן. במהלך הירידה עברנו מספר דולינות – אותם עמקים קרסטיים שהם בעצם שקע בנוף ללא מוצא נראה לעין. המים המתנקזים בהם נקווים דרך הקרקע המחורצת שבתחתיתם וחוזרים ובוקעים בבניאס. הדולינות מתאפיינות בדפנות תלולות,. ולמרות שגובה השלג בכללותו לא היה רב, הרי שבקירות אלו נשאר לא מעט שלג. אלו תנאים אידיאליים לחפירת מערת שלג. מערת שלג, להבדיל מאיש שלג, היא פעילות שלא רק הנאה (אם יש כזאת?) אלא גם שכר בצידה. בתנאי רוח וקור קיצוניים, המערה מסוגלת לבודד היטב מהסביבה, הרבה יותר מאוהל. מספיק קיר דק של עשרות סנטימטר בודדים, ובעוד שבחוץ יכולה להשתולל סופה, בתוך המערה יהיה שקט ואף חמים. זאת כמובן באופן יחסי – של אפס מעלות לעומת מינוס עשרים או מינוס ארבעים.

לנו לא ציפו תנאי סערה כאלו, ולכן חפירת המערה היתה יותר עבור התרגול וההתנסות.. ראשית יש למצוא מקום (רצוי קיר או דופן) שבו יש מספיק שלג (לפחות מטר עובי, אך רצוי יותר). לאחר מכן חופרים תעלה שנכנסת פנימה אל תוך הדופן. על התעלה להיות קטנה ככל האפשר, בכדי שכמה שפחות חום יברח ממנה, כאשר נסיים את המערה. כאשר התעלה מספיק עמוקה, בערך מטר, נתחיל לחפור את חלל השינה לצדדים. החלל יהיה מעט מוגבה מהתעלה, כדי שהאויר החם (יותר) ישאר בתוכה. החלל צריך להיות לפחות באורך של מי שיישן בתוכו, ובגובה שניתן לשכב בנוחות. באם יש מספיק זמן ואנרגיה ניתן להגדיל את החלל כך שיושבים או אפילו עומדים בפנים. את זה נעשה לרוב רק כאשר נתקע במערה למספר ימים ונחפש פעילות שתחמם אותנו... בכל מקרה חשוב להחליק את התקרה והדפנות, כדי שהמים שיזלו מהמסת השלג לא יטפטפו עלינו אלא יזרמו לצדדים.

מערת שלג מוכנה

בתאוריה זאת פעולה פשוטה וקלה. במציאות – זה קצת יותר קשה. שוכבים על השלג הקר, חופרים ומנסים להוציא את השלג מעבר לגופנו. מתרטבים מהשלג הרך. בהחלט לא קל. התחלקנו לשלושה צוותים. כל צוות בחר לו אזור וחפר מערה. לאט לאט החלו להופיע מבנים של מערות שלג במדרון. חלקנו הכינו תה לחימום הגוף והנפש. אחר כשעתיים שלוש יכולנו להביט בהתפעלות על המערות שחפרנו – כל אחת עם מקום לשלושה אנשים. השמש כבר שקעה ונהיה קר. הכנו ארוחת ערב זריזה, עוד כוס תה, ו – למיטה. אני בתור מדריך, נשארתי לישון בחוץ. גם בכדי להיות זמין אם למישהו תהיה בעיה באמצע הלילה, אך גם מתוך הידיעה והניסיון שמערות שלג בחרמון נוטות להיות רטובות למדי (מכיון שהטמפרטורות גבוהות יחסית ולכן השלג נמס ומרטיב אותך בלילה).

במשך הלילה אכן התרטבו שניים מהחניכים ועברו לאוהלים שהקמנו מראש למקרה שכזה. אולם, כאשר קמנו בבוקר גילינו שרוב החניכים אכן זכו לישון לילה שלם במערות.

אימוני בוקר

אימוני עצירה עצמית

הבוקר הגיע, שמשי אך קפוא, ועם הרוחות העזות שמאפיינות את החרמון. התעטפנו בכל הבגדים שהיו לנו, ויצאנו לבצע כמה תרגולות בסיסיות של שלג, על המדרונות התלולים. ראשית חזרנו על העצירה העצמית (self arrest). השלג היה קשה יותר והיה אפשר לצבור יותר מהירות, וגם לנסות גם תרגילים מתקדמים. אפשר להתחיל להתגלש עם הרגליים קדימה, והמתקדמים יותר – עם הראש קדימה, כאשר הם שוכבים על הגב. קצת מפחיד בהתחלה – אך מאד מהנה. כמובן שחשוב לעשות זאת במדרון נקי מסלעים, וכזה שאם נאבד את השליטה – נעצר בתחתית המדרון מעצמנו.

לאחר מכן המשכנו בעוד תרגילים – איך להתגלש במדרון – בעמידה, ישיבה ושכיבה. איך לעצור מישהו אחר בעזרת הגרזן קרח, כאשר אנו קשורים ביחד בחבל. לצורך התרגול – הולכים ביחד בטור ואחד המתרגלים קופץ למטה – ועל האחר להצליח לעצור אותו.

למדנו גם איך לעשות עגינות בשלג – חופרים תעלה עמוקה בשלג, בצורת חצי עיגול, מניחים בתוכה את החבל, והפלא ופלא – החבל מחזיק וניתן אף לגלוש עליו.

נפרדים מהלבן

מראה מרכס החבושית

סיימנו את האימונים רטובים למדי, אך עם חיוך על הפנים. שוב זמן לתה חם וארוחה עתירת אנרגיה. השלג והקור נותנים סיבה טובה לאכול הרבה ולשתות. מכאן המשכנו במורד ההר. היום היה בהיר ויפה, ומתחתינו השתרעו הנופים הרחק אל האופק. ההליכה התבצעה בשילוב של החלקה קלילה בקטעים בו השלג קשה, ביחד עם שקיעה מדי פעם בחורים שבשלג הרך. פוטנציאל לעיקומי רגליים שלשמחתנו לא התממש. לקראת אחר הצהריים הגענו חזרה לרכב המחכה. עוד קצת מלחמות שלג, בניות בשלג והורדנו מעלינו את הבגדים הרטובים, החותלות ושאר אביזרי השלג. חזרה לעולם היום יום, בו ישנים במיטות בחדרים ולא במערות בשלג.

המלצה: Vita-Mix 5200

ה- ויטמיקס בדגם החדש  TNC 5200

בלנדר רב עוצמה שמביא בריאות למטבח שלכם
 
אני נהנה לבשל מזה שנים רבות. תמיד היה לי חשוב לשלב בין אוכל בריא לאוכל טעים. כזה שמענג את החושים, אך גם משאיר תחושה של אנרגיה ובריאות בסוף הארוחה. בשנים האחרונות אף התעמקתי בנבכי המזון החי (מזון טבעונאי, Raw food). מטבח זה מביא עימו אתגרים ביצירת טעם ומרקם מגרה ומשביע. כאשר אנו באים להכין מזון חי, כמו גם בלא מעט מזון מבושל, יש מתכונים רבים שדורשים ריסוק של הרכיבים. ניתן לעשות זאת במעבד מזון או בבלנדר. לכל אחד מהם יתרונות וחסרונות. אולם מניסיונם של שפים רבים של מזון חי, כדי ליצור את הטעם ומרקם המיוחד צריך מכשיר שהוא חזק במיוחד. בתחום זה אין ספק שהבלנדר של ויטמיקס הוא משכמו ומעלה. דברים שאפשר לעשות בויטמיקס קשה לחקות בבלנדר אחר.

הבלנדר הזה ישנה לכם את המטבח – את השייקים הבריאים, את הגלידות, את המרקים, הרטבים, חומוס, חלבי אגוזים למיניהם ועוד.  הוא יאפשר לכם ליצור מאכלים יותר בריאים ויותר טעימים ...

קראו כאן על השיקולים החשובים ברכישת בלנדר

עלות:

3150 ש"ח
כולל ספר מתכונים ו-DVD (באנגלית)
7 שנות אחריות
השתמשו בקופון ws1121 לקבלת משלוח חינם בשווי 45 ₪


לפרטים נוספים ולהזמנת הבלנדר

פינת המתכון

כאשר אנו באים להכין מזון בבלנדר, אין ספק שאחד המתכונים הבסיסיים של המטבח החי הינו ה"רסק הירוק" או ה"שייק הירוק" (הידוע כ Green Smoothie באנגלית). בגדול זוהי תערובת של עשבים ירוקים עם תוספות של פרי מתוק ועוד מיני הפתעות. מנה זו מאפשרת לנו לקבל מנה גדושה של עלים ירוקים – מקור מושלם לויטמינים ומינרלים רבים, כמו גם מקור מעולה לחלבון. במתכון הזה יש חופש רב, וניתן להוסיף ולהוריד רכיבים בהתאם לזמינות ולטעם שלנו. אני משתדל לזכות בשייק כזה בארוחת הבוקר. שייק טיפוסי עשוי להכיל את הרכיבים הכלליים הבאים:

• עלים ירוקים
• פרי
• "יבשים"
• אגוזים

רכיבים אלו ישתנו כאמור מפעם לפעם, אולם לרוב יראו בצורה זו:

עלים ירוקים: אלו הם הלב של השייק, ונותנים לו את ערכו הבריאותי הרב. אם אפשר – אשתדל להשתמש בעלים מלוקטים, שהם בעלי ערך תזונתי רב. ניתן להשתמש בעלים של צמחים כגון ברקן, חלמית (חוביזה), כף אווז (זן מקומי של קינואה), סרפד, שן ארי, ועוד רבים וטובים. בקיץ, כאשר צמחי הבר נעלמים, אשתמש בעלים של תרד, ארוגולה ושאר עלי בייבי, חסה, ועוד – כיד השפע בחנות או בגינה הביתית.

פרי: ניתן להשתמש בבננה, פסיפלורה, תפוח, תפוז, פפיה, אגס ועוד.

יבשים: שבולת שועל (רצוי גסה, שעברה מינימום עיבוד), זרעי צ'יה, חמוציות, גוג'י, תמרים (חתוכים וללא הגרעין). את אלה אשרה ללילה כך שבבוקר הם יהיו מוכנים. ממש לפני ההכנה אטחון כף זרעי פשתן (במטחנת קפה) ואוסיף לתערובת.

אגוזים: יכולים להכיל חמניות, זרעי דלעת, אגוזי מלך, שקדים, פקאנים. גם אותם אשרה ללילה, בקערה נפרדת, ואסנן את המים לפני ההכנה.

   

את כל הרכיבים מכניסים לבלנדר, מוסיפים ככוס מים (אפשר להוסיף יותר, תלוי בסמיכות המתבקשת) ואולי גם כף טחינה. מערבבים עד שהשייק נהיה אחיד. זה אולי נשמע קצת מסובך, אך התהליך כולו לוקח פחות מ 5 דקות.

להתבונן, להריח, למזוג לכוסות ולשתות. ובעיקר להנות מהטעם המופלא ולהתמלא באנרגיה לקראת היום החדש.