חגיגה של אוכל

לקראת השנה החדשה החלטתי לנסות ולהכין שתי מנות חדשות בכל שבוע – אחת מבושלת ואחת חיה (raw).  להכין 104 מנות חדשות במשך השנה נראה אתגר לא קטן, אך מכוון שאני נוהג לאכול בין 3 ל 5 ארוחות ביום, אני מקווה שלא יהיה זה קשה מדי עבורי. בינתיים (תחילת נובמבר) אני מוצא שאני עומד באתגר בהצלחה והנאה מרובים. לעיתים אני מאלתר ולוקח את מה שצדה עיני במטבח, זורק טיפה מזה וטיפה מזה , ולפעמים אני דווקא נהנה לחפש ולקרוא ולמצוא איזה רעיון יפה למתכון, ולעבוד לפי ההוראות מתחילתם ועד סופם. וכמובן – אפשר גם לקחת רעיון, וכמו נגן ג'אז – לשחק עם הרעיון הבסיסי וליצור איזושהי וריאציה משלי. כך יצא לי בזמן האחרון להכין סלט נבטים (עם נבטי מאש ועדשים, קצת כוסברה ופטרוזיליה, מלח גס ופלפל שחור, לימון ושמן זית ועוד כמה תבלינים שכבר נשכחו מזיכרוני). עם שאריות דוחן שנותרו- יצרתי קציצות. הבסיס היה  מתכון, אליו הוספתי כף טחינה, בצל קצוץ, שבולת שועל טחונה. טיגון קצר (במחבת עם כף אחת של שמן) יצר קציצות אלוהיות. נהניתי מאוד להכין עוגת גזר (טבעונית למהדרין) לפי מתכון של יהודית מהלל. החסרון היחיד של העוגה היה שהיא נגמרה מהר מדי.

בשבוע הבא אני יוצא לצום מיצים עם ד"ר גבריאל קאזאנס. הצום נמשך שבעה ימים כך שתווצר הפוגה קלה מהכנת אוכל, ופנאי לעסוק בדברים אחרים.

אני משתדל להטמיע ככול יכולתי את עקרונות התזונה של ד"ר קאזאנס. עקרונות המבוססים על תזונה טבעונית ו"טבעונאית" (raw) בחיי היום יום שלי, וגם משתתף בצוות העוסק בתרגום ספריו לעברית. לאלו המסתכלים מבחוץ נראים אולי כל הטבעונים כמקשה אחת, אולם למעשה,  גם בתוך קהילה זו יש מגוון רחב של דעות וגישות. ראשית יש כמובן את ההבדל הראשי בין אלו הדוגלים במזון חי (שלא חומם מעל 48 מעלות) לאלו המחממים את האוכל שלהם. גם בין אנשי המזון החי, יש כאלו, כמו ד"ר גראהם המדברים על תזונה שרובה פירות וירקות, הגישה הידועה כ 80-10-10 (80% פחמימות, 10% חלבונים ו 10% שומנים), בעוד שאחרים, כמו ד"ר קאזאנס, מדברים על  תזונה שמכילה יותר גרעינים ונבטים- עד 40% מהמזון. אני אישית מתחבר יותר לגישה זו, ומוצא שהיא מתאימה לי. כמובן שישנם עוד נקודות רבות עליהן מתקיימים דיונים, ועל כל אחד לבדוק מה מתאים לו, ברגע מסוים זה בחייו, ואף לוודא שהוא בוחר בדרך שלא תגרום לו נזקים לטווח ארוך. חשוב גם לזכור שלמרות שתזונה בריאה היא חלק משמעותי מהגורמים הקובעים את איכות חיינו, ישנם עוד מרכיבים שגם להם יש לתת תשומת לב (כגון שתיה, שינה, פעילות גופנית ועוד).

חשוב לא פחות לבחון ולבדוק בתוכנו מה המשמעות העמוקה יותר של חיינו, מה הן מטרותינו, מה היינו רוצים להעניק ולתת לעולם המקיף אותנו.

למטה אשתף בשני מתכונים שאהבתי ואף הכנתי מספר פעמים.

סלט אורז בר מונבט

סלט אורז בר מונבט

אורז הבר (Zizania aquatica) אמנם דומה בצורתו החיצונית לאורז, אם כי בצבע חום כהה עד שחור, אולם הוא אינו מקושר אליו ישירות, אם כי שניהם נחשבים לעשבים ממשפחת הדגניים (Poacae) . הוא גדל בנחלים רדודים ואגמים בצפון אמריקה, ומפאת תהליך האיסוף הידני הארוך, הוא אינו זול. מצד שני, יש לו יתרונות בריאותיים רבים, מבחינת הרכב החלבונים, מינרלים (בייחוד אשלגן)  וויטמינים, בייחוד מסוג B. אני גם מוצא אותו יותר קל להנבטה מאשר אורז רגיל. המרקם מוגדר כ"אגוזי" (לא החטיף). אני מאד אוהב סלט של אורז בר מונבט חי. כמו בכל תהליך הנבטה – יש להשרות את האורז בר בקערה (רצוי למשך הלילה), אחר לשטוף, לשים בכלי הנבטה או מסננת, ולשטוף מספר פעמים ביום, כך שלא ירקיב. האורז מוכן כאשר יוצא "זנב" (נבט) קטן, ובשלב זה ניתן ללעוס אותו כמו שהוא.

רכיבים:

1 כוס אורז בר מונבט

1 עגבניה, חתוכה לקוביות

1 בצל אדום קטן, חתוך לקוביות

1 גזר מגורר

1 פלפל אדום, חתוך לקוביות

2 כפות אגוזי מלך

2 כפות זרעי דלעת

לרוטב

2 כפות שמן זית

1 כף מיץ מלימון (סחוט טרי)

1 כף סילאן תמרים

1 כפית זרעי קצח

½ כפית כמון

מלח

פלפל

אופן ההכנה:

מנביטים את האורז בר לפי ההוראות למעלה.

את זרעי הדלעת ואגוזי המלך גם מומלץ להשרות למשך הלילה ואחר לייבש.

מערבבים את כל הרכיבים היבשים.

מערבבים את כל חומרי הרוטב בצנצנת, ושופכים על הסלט. מערבבים ומגישים.

כדורי אנרגיה

כדורי אנרגיה מתמרים, קוקוס ותוספות

עם ההתקררות של הסתיו, אני חוזר לריצות הארוכות, אלו שנמשכות מעל שעה. לפי הכתוב בספרות, כמו גם לפי תחושת הגוף והניסיון שלי, בריצות ארוכות שכאלו מומלץ לאכול "משהו קטן" כל 20 עד 40 דקות, ורצוי שיהיה עתיר בפחמימות (פשוטות ומורכבות). הצורך הזה אינו ייחודי רק לי, ולכן קמו חברות רבות המוכרות חטיפי אנרגיה למיניהן. אולם גם בתחום זה אני מעדיף ללכת בדרך הפשוטה יותר, ולהכין את החטיפים לבדי. עם השנים, גיליתי מספר וריאציות על חטיפים, לרוב מבוססי תמרים וקוקוס. אני בייחוד נהנה לאמץ לפחות חלק מהדרכים של רצי הטאראהומארה, אותו שבט אינדיאני מצפון מכסיקו שנתן השראה לרבים בתחום הריצה היחפה. הם נוהגים לצרוך בריצות הארוכות שלהם זרעי צ'יה, אותה "מרוות על" העשירה ברכיבים בריאותיים לרוב. אמנם אנו מקבלים מתכון עשיר יחסית בשומנים, אך אני מוצא שהוא מתאים לי. למי שרוצה גישה יותר מקובלת – ניתן להוריד מכמות הקוקוס וצ'יה שבמתכון. וכמו תמיד – מה שכתוב כאן הוא רק  בסיס, איתו ניתן (ואף כדאי) לשחק ולשנות.

רכיבים:

200 גרם תמרים (מומלץ מזן בשרני כמו מג'הול)

200 גרם קוקוס טחון

½ לימון, כולל הקליפה (את הקליפה כדאי לגרד קודם על פומפיה דקה).

2 כפות זרעי צ'יה

½ כוס שבולת שועל דקה

1 כף טחינה

4 כפות אגוזי מלך

אופן ההכנה:

את התמרים יש לגלען. לאחר מכן לערבב את כל החומרים. הערבוב יכול לעשות באופן ידני – חותכים את התמרים, לימון ואגוזים לריבועים קטנים ככל האפשר, שמים בקערה ולשים (פעילות קלאסית עם ילדים). ניתן לקבל מרקם יותר אחיד עם מעבד מזון, ואם יש ברשותנו בלנדר ויטמיקס פשוט נכניס את כל הרכיבים לתוכו ונקבל עיסה אחידה.

מהעיסה ניקח בכל פעם כף וניצור ממנה כדור. את הכדור ניתן לעטוף בקוקוס על ידי גלגול קצר בקערה מלאת שבבי קוקוס.

לריצות אני נוהג לשים כמה כדורים בשקית, בתוך התיק של מנשא המים, ומדי פעם להוציא כדור ולאכול אותו.