חיים פשוטים – איך נפשט את חיינו

הפילוסוף היווני, דיוגנס, חי בתוך חבית. כאשר אלכסנדר מוקדון, הכובש המהולל, הגיע לעירו, ניגש אל הפילוסוף, והציע לתת לו את כל מבוקשו. דיוגנס, בתגובה, ביקש שיזוז טיפה הצידה, כדי שלא יסתיר לו את השמש.

דיוגנס ואלכסנדר

 רובנו מעדיפים מגורים מרווחים יותר מחבית, ונדרשים למעט יותר מאשר רק אור שמש. ועם זאת, בין חברת הצריכה המודרנית שלנו, בה המוטיב המרכזי בחיינו הוא לעיתים קרובות הצורך לצרוך, עוד ועוד, לבין הדוגמא של דיוגנס, ניתן אולי למצוא שביל ביניים, מסלול מעט יותר שפוי. אם נביט אחורה, אל אבות  אבותינו, הרי שנגלה שהם חיו חיים פשוטים ביותר, ועם זאת כאלו שדאגו לכל מחסורם. תרבותם, כפי שכינה זאת החוקר Marshall Sahlins היתה "חברת השפע המקורית". תרבויות של ציידים לקטים, אף בימינו, עוסקות במשך רוב השנה באיסוף והכנת אוכל רק במשך 20 שעות שבועיות, ושאר הזמן מוקדש לבילוי משותף, למוזיקה, סיפורי סיפורים ושאר הנאות החיים. עם זאת יש להם תפריט מגוון שיכול לכלול עד 200 סוגי צמחים שונים.

בית לדאקי

עם המעבר לתרבות החקלאית, כפי שמתעד החוקר ג'ראד דיאמונד, וכפי שמסופר בצורה ציורית בספר "ישמעאל", החלו אנשים לצרוך מעבר לצרכים הבסיסיים שלהם, לצבור רכוש, והחל המרוץ אחר כמה שיותר דברים. ומכאן החל כמובן גם הרצון לחזור לחיים פשוטים ונטולי דאגות – ראה מקרה דיוגנס שלעיל, כמו גם האמרה התנ"כית – " מרבה נכסים, מרבה דאגה".

אולם למרות אזהרה מפורשת זו, הרי שבני אדם לא רק שלא המעיטו בנכסיהם, אלא המשיכו לבקש עוד. במשך כל שנות ההיסטוריה היו תנועות רבות שביקשו לחזור אל הפשטות, כמו האיסיים בישראל, טאויסטים בסין, נזירים וכתות למיניהם. במאה ה 20 קיבלה תנועה זו שם – Simple Living, חיים פשוטים (שם אחר הינו Voluntary Simplicity - פשטות מרצון). השם עצמו ניתן כבר ב 1930, אך בשנים האחרונות, ביחד עם התגברות הצריכה, המרוץ חסר הסוף אחר מוצרים שמתכלים ומתחלפים בקצב הולך וגובר (כמו המלכה מאליסה בארץ הפלאות, שרצה בכל הכח רק כדי להשאר במקום), עולה לו, בשקט, קול אחר. קול שקורא לעצור לרגע, להביט סביב, ולהתרכז בדברים החיוניים באמת, בבריאות שלנו, באושר וסיפוק מהחיים, בחיבור אל הטבע, אל העולם.

אין זו קריאה לשרוף את כל המכשירים ומכונות ולחזור לחיות כציידים לקטים – בעולם של כמעט 7 ביליון בני אדם, זו כנראה גישה בלתי אפשרית, גם אם רצינו לעשות זאת. אולם בהחלט ניתן למצוא שביל ביניים, בו אנו מתנהגים בצורה יותר שפויה בתוך העולם בו אנו חיים. אזכיר בהקשר זה 2 דוגמאות – הטענה שלו תושבי ארה"ב היו מורידים ב 20% בלבד את צריכת הבשר, היה ניתן להאכיל את כל רעבי העולם, כמו גם הטענה שלו 10% מתקציב הפרסום השנתי העולמי היה מופנה לטיפול בעניי העולם, היה ניתן לפתור את הרעב.

מדורה

אנו לא יכולים לפתור את בעיות העולם כולו, אך ברוח הססמא “Think globally, act locally”, הרי שנוכל להשפיע על החיים שלנו, ובמידת מה גם על האנשים שמסביבנו, ומתוך פעילות מקומית זו להיות חלק מהתהליך שעובר העולם כולו.

בהמשך אנסה לתת מעט טיפים מעשיים לשינוי אורחות החיים, אך אתחיל בעצה שניתנת לכל מתכנן פרמהקלצ'ר מתחיל – לפני שאתה ניגש לתכנן משהו, קח ערסל, תשכב לנוח ותתבונן במה שקורה מסביב. מתוך ההתבוננות תבוא התובנה , ההכרה היכן כדאי לרכז את המאמצים, מה דחוף יותר ומה דחוף פחות. רק לאחר שעברנו שלב זה, והבנו קצת יותר לעומק מה באמת קורה מסביבנו, ניתן לצלול לים הפרטים הטכניים, שהם רבים אך חשובים, ולחפש פתרונות ספציפיים לבעיות מוגדרות.

מפגש הכרות קצר

מאז שאני זוכר את עצמי, וזה כבר די מזמן, נמשכתי אל הטבע, אל העולם כפי שהוא באמת. לזריחות ושקיעות מרהיבות מראשי הרים, הפראות של סופה בחורף, על גשמיה וברקיה. לטבילה בים סוער או בגב מדברי מבודד. אהבתי אוכל שבושל על מדורה תחת שמי כוכבים, כשהגוף תשוש פיזית, אך הנפש מלאה חיות. הייתי חוזר טעון באנרגיה ללימודים ולעבודה, מחכה לטיול הבא לשוב ולחוש את הכוחות הבראשיתיים שמסביבי. היום יום עצמו לא היה רע - משפחה, גידול ילדים, עבודה מהנה ומאתגרת בהיי טק. לפחות הקפדתי לקבל שולחן עם נוף החוצה, אל הטבע שמסביב. לא ויתרתי גם על פעילויות אחרות - המשכתי באהבתי העתיקה לטיפוס צוקים, הקפדתי להתאמן בטאי צ'י, נהניתי לבשל מעדנים למשפחה וחברים, לנגן בקלרינט, לשמור על הנפש והגוף לבל יתנוונו ויתאבנו. 

שקיעה בביצת חדרה

ריצה יחפה בחולות

אך עם הזמן גמלה בי ההכרה שמשהו חסר.נתקלתי באמרתו של מרקוס אורליוס- "אל לנו לחשוש מהמוות, אלא מזה שלא חיינו", והאמרה עוררה הד חזק בליבי. הבנתי שעלי לחיות את חיי כפי שאני מרגיש  לנכון, להתחבר למצוות הלב. עבורי - היתה זו דרך של קירבה רבה ככל האפשר לאדמה. למדתי מיומנויות קדומות - Primitive Skills - בארגון שומרי הגן וכן בבית ספרו של טום בראון בארה"ב כמו גם בתוכנית הקמאנה. אני ממשיך ללמוד וללמד - ילדים כמבוגרים במסגרת שומרי הגן, כולל גם סדנאות לריצה יחפה (וכמעט יחפה), ולבישול צמחוני וטבעוני בטבע. אני מאמין גדול בהדרגתיות, ומנסה להשמר מהקיצוניות - אני עדיין בעל טלפון נייד, אם כי אני מאד משתדל להמעיט בשימוש בו, ונוהג ברכב, ועם זאת אני משתדל להקטין את ה"מדרך האקולוגי" שלי, כפי שלמדתי בשיטת הפרמהקלצ'ר, להרחיב את ידיעותי ואת חיבורי לעולם, לנסות דברים חדשים, להכיר בצורה אחרת דברים מוכרים. כך גדלה הכרותי עם נושא האוכל הטבעוני בכלל ועם נושא ה Raw food, מזון חי, בפרט.

כל אלה הם שלבים ותהליכים במעבר אל החיים הפשוטים, או ליתר דיוק - הפשוטים יותר. על המשמעויות המדויקות יותר של מילים ורעיונות אלו - אנסה לכתוב בהמשך. אל התובנות המוצגות כאן הגעתי בזכות מפגש עם אנשים מרתקים, שיחות, קריאה והתבוננות בחיים ובעולם, אשמח לשתף בכול אלו.

אסיים בציטוט מתוך ספרו של המוזיקאי ויקטור ווטן, "שעור המוסיקה" - "Everything (here) may be all wrong, but that's all right"